You are currently viewing הבניית המציאות בעידן הבינה המלאכותית: האלגוריתמים כמעצבי תפיסת המציאות החברתית והפן המשפטי

הבניית המציאות בעידן הבינה המלאכותית: האלגוריתמים כמעצבי תפיסת המציאות החברתית והפן המשפטי

“…האלגוריתמים יוצרים “מציאות מותאמת אישית” לכל משתמש על בסיס היסטוריית הגלישה וההעדפות האישיות שלו…”.

העולם הדיגיטלי הפך בעשורים האחרונים לזירה שבה נוצרת מציאות חברתית חדשה. במציאות זו, רשתות חברתיות, אתרי חדשות, וערוצי מדיה שונים מכתיבים במידה רבה את התפיסות והנורמות החברתיות. עם כניסת האלגוריתמים המתקדמים והבינה המלאכותית לעולם זה, עולה השאלה כיצד תהליכים דיגיטליים אלו משפיעים על הבניית המציאות – רעיון שעוסק בהבניית “המציאות” החברתית באופן מתמשך. במאמר זה נחקור כיצד אלגוריתמים, הפועלים כמנהלי תוכן וכתשתית של מידע, מעצבים את תפיסת העולם של החברה כולה ומכתיבים את הגבולות בין “דעות לגיטימיות” לבין דעות שנתפסות כחריגות או פחות מקובלות.

מהי הבניית המציאות?

על פי פיטר ברגר ותומאס לקמן, תיאוריית הבניית המציאות טוענת כי המציאות שאנו חווים אינה אובייקטיבית לחלוטין. היא נוצרת מתוך שיח חברתי, המונחה על ידי מוסדות כמו התקשורת, מערכות חינוך ותרבות, ומעוצבת לפי המסרים שאנו מקבלים מגורמים בעלי השפעה. בכל חברה, מציאות זו מתגבשת לנורמות מוסכמות ולתפיסות קולקטיביות, המגדירות עבור אנשים מהי “המציאות המקובלת” ומהן הנורמות החברתיות.

תהליך ההבנייה: המציאות מתגבשת מתוך דפוסים קבועים של חוויה ופרשנות שאותם לומדים הפרטים בחברה. כל אינטראקציה עם העולם – שיחה, חדשות, מידע ברשתות החברתיות – יוצרת נדבך נוסף בהבנה האישית והקולקטיבית של המציאות. מוסדות תקשורת, מערכות חינוך ופוליטיקאים הם לרוב אלו המובילים את שיח זה ויוצרים מציאות משותפת, שמוצגת כאילו היא מובנת מאליה.

אתגר הדיגיטציה בהבנייה: בעולם דיגיטלי, כאשר כל פלטפורמה וכל מנגנון ניהול תוכן יכולים להכתיב איזה מידע נראה ואיזה נדחק לשוליים, תהליך הבניית המציאות מקבל תפקיד חדש ומשמעותי, ולעיתים אף כופה עלינו מציאות מוגבלת שנקבעת על ידי סדרי עדיפויות מסחריים או פוליטיים.

השפעת האלגוריתמים על הבניית המציאות

האלגוריתמים של הבינה המלאכותית, בפרט אלו הפועלים ברשתות חברתיות, מהווים כיום את אחד המנגנונים הדומיננטיים ביותר שמשפיעים על הדרך שבה החברה תופסת את המציאות.

מנגנוני ניהול תוכן מותאם אישית: האלגוריתמים המתקדמים נבנים במטרה לחשוף משתמשים לתכנים שמותאמים להעדפותיהם, על מנת להגדיל את מידת המעורבות שלהם. כך לדוגמה, הפיד של פייסבוק, טוויטר או אינסטגרם מציג תכנים בעלי מעורבות גבוהה (תגובות, שיתופים) ודוחק תכנים אחרים הצידה. באותו אופן, יוטיוב ומנועי חיפוש אחרים מבססים את תוצאותיהם על פופולריות של תכנים.

הקצנה והתאמה לתפיסות רווחות: האלגוריתמים יוצרים “מציאות מותאמת אישית” לכל משתמש על בסיס היסטוריית הגלישה וההעדפות האישיות שלו. משתמשים אשר חשופים באופן מתמשך לתכנים דומים עלולים למצוא עצמם חיים במעין בועה של מידע, בה הם תופסים את דעותיהם והשקפותיהם כנורמטיביות ומרכזיות. בועה זו מחזקת את הדעות הקיימות ומחלישה נגישות לדעות מגוונות, כך שמה שמוצג למשתמש משקף מציאות חברתית מצומצמת ומסוננת.

היבטים משפטיים ואתיים

“…אלגוריתמים של בינה מלאכותית מכתיבים במידה רבה את מה שנתפס כ”מציאות” בעיני הציבור הרחב, כאשר הם מעצבים את הנראות והחשיפה של תכנים בפלטפורמות הדיגיטליות…”.

לאור ההשפעה האדירה של האלגוריתמים על הבניית המציאות, חשוב לבחון את הסוגיות המשפטיות והאתיות הקשורות להנגשת תוכן באינטרנט ולהשפעתו על חופש הביטוי, פרטיות ומשילות הנתונים.

  • חופש הביטוי: האם ניתוב תוכן על פי העדפות אלגוריתמיות מגביל בפועל את חופש הביטוי בכך שהוא מקדם תכנים מסוימים ודוחק דעות אחרות לשוליים? חקיקה בנושא זה יכולה להציע שקיפות באשר לתהליך שבו האלגוריתמים בוחרים תכנים, כדי להבטיח שהפלטפורמות לא ינצלו את כוחן להנדסת תודעה ולהכתבת דעות.
  • ניטרליות ושקיפות אלגוריתמית: כדי לשמור על בניית מציאות הוגנת ופלורליסטית, יש צורך להנהיג עקרונות של שקיפות וניטרליות במערכות אלגוריתמיות. אחת האפשרויות היא דרישה מהפלטפורמות לחשוף מידע על דרך הפעולה של האלגוריתמים שלהם, כך שהמשתמשים יבינו כיצד תכנים מותאמים להם, וגם לוודא שהאלגוריתמים שומרים על איזון בנראות של דעות שונות.
  • אחריות משפטית של הפלטפורמות: השאלה המשפטית המרכזית היא האם יש להטיל אחריות על פלטפורמות דיגיטליות כאשר האלגוריתם פוגע באובייקטיביות של בניית המציאות החברתית. האם נדרש להנהיג פיקוח על הדרך שבה האלגוריתמים פועלים ומדגישים תכנים מסוימים? חוקים כגון ה-GDPR וה-Digital Services Act של האיחוד האירופי מתחילים להניח תשתית רגולטורית שתתמוך בזכויות משתמשים, אך ישנו צורך בחקיקה נוספת שתיתן מענה להשלכות החברתיות הרחבות של בניית מציאות אלגוריתמית.

איך נתייחס בהמשך לדברים הללו לאנשים שאינם נמצאים ברשתות החברתיות?

השפעת האלגוריתמים על הבניית המציאות אינה מוגבלת רק למשתמשי הרשתות החברתיות. גם אנשים שאינם נמצאים ברשתות החברתיות חשופים להשפעות עקיפות, ונראה שהמציאות החברתית כולה מושפעת ממידע המנותב על ידי האלגוריתמים, כך שכלל החברה נחשפת למציאות מסוננת.

דרכים שבהן האלגוריתמים משפיעים על אנשים שאינם ברשתות החברתיות:

  1. תקשורת בין-אישית מושפעת: אנשים שנחשפים לתכנים פופולריים ברשתות החברתיות מביאים עימם את התכנים הללו למעגלים האישיים, שם הם משתפים את המידע עם בני משפחה, חברים וקולגות. כך, גם אנשים שאינם פעילים ברשתות החברתיות מקבלים מידע מסונן ועשוי להיות מוטה, שמועבר להם דרך התיווך של אחרים.
  2. השפעה על המדיה המסורתית: כלי תקשורת מסורתיים כמו טלוויזיה, עיתונים ורדיו נוטים לעיתים להגיב לתכנים רווחים וטרנדים שמקורם ברשתות החברתיות. פעמים רבות נושאים פופולריים שמופיעים ברשתות משפיעים על סדר היום התקשורתי והופכים לנושאים שעליהם מתמקד גם השיח במדיה המסורתית.
  3. היבטים חברתיים ופוליטיים: עיצוב דעת הקהל באמצעות רשתות חברתיות משפיע על החלטות פוליטיות, חקיקה וסדר היום הציבורי. גם אנשים שאינם משתמשים ברשתות החברתיות חווים את ההשפעה הזו, במיוחד כשהיא מתבטאת במדיניות, בחקיקה או במבצעי פרסום שמשפיעים על חיי היומיום של כלל הציבור.
  4. הבנייה של נורמות חברתיות: רשתות חברתיות משפיעות על מה נחשב “נורמטיבי” ומקובל. כאשר נורמות חדשות נוצרת ומתפשטות ברשתות, הן יכולות לחלחל לחברה בכללותה, להשפיע על התרבות וההתנהגות היומיומית, וליצור תחושה של קונצנזוס גם עבור מי שאינם משתמשים במדיה החברתית.

ההשפעה העקיפה הזו מעידה על כך שהבניית המציאות, שנעשית כיום במידה רבה דרך האלגוריתמים, חוצה את גבולות הרשתות החברתיות. גם מי שאינם משתמשים בהן מתמודדים עם מציאות חברתית שמושפעת מאותם תכנים מסוננים ומכוונים, וזה יוצר מציאות משותפת שמוגבלת לנושאים ולעמדות שמובילים האלגוריתמים והדינמיקה הדיגיטלית.

לסיכום, אלגוריתמים של בינה מלאכותית מכתיבים במידה רבה את מה שנתפס כ”מציאות” בעיני הציבור הרחב, כאשר הם מעצבים את הנראות והחשיפה של תכנים בפלטפורמות הדיגיטליות. מציאות זו, הבנויה ומנותבת על ידי סדרי עדיפויות מסחריים או פוליטיים, עשויה להוביל לצמצום הגיוון בדעות הציבוריות ולהבניית מציאות חברתית חד-ממדית.

האתגר המשפטי והאתי הוא כיצד לשמור על פלורליזם ושקיפות בעידן הדיגיטלי, כך שהמציאות החברתית תכיל מגוון רחב של דעות, השקפות ותפיסות ולא תיכנע להטיות אלגוריתמיות. האם מציאות זו היא המציאות שאנו בוחרים בה, או שמא היא מונעת מאיתנו בחירה אמיתית?

—————————————-

*המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור פיתוחים טכנולוגיים חדשים. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.

ט.ל.ח