בפסק הדין בתיק ת”פ 70922-01-24, שניתן בבית המשפט לנוער בתל אביב ביוני 2024 על ידי כבוד השופט ניר זנו, נדונה סוגיה משפטית מורכבת של הגנה מן הצדק. התיק עוסק בקטין שהואשם בעבירות תקיפה ופציעה של קטין אחר בעקבות סכסוך כספי, כאשר ניכר על פי פסק הדין כי הליך העמדתו לדין לווה בשיהוי משמעותי ובפגמים הליכיים נוספים. כתב האישום הראשון נמחק עקב פגמי התיישנות, אך הוגש מחדש לאחר קבלת אישור מיוחד מהיועמ”ש. במהלך הדיון, עלו טענות מצד הנאשם על כך שזכויותיו נפגעו עקב שיהוי ואי-סדרים

בהליך השימוע והחקירה, מה שהוביל את בית המשפט לבחון האם אכן קיים פגם מהותי בהליך המצדיק את ביטול כתב האישום.

רקע עובדתי

ביום 17 ביולי 2022, בעקבות סכסוך כספי, תקף הנאשם, שהיה קטין בן כ-13.5 בעת האירוע, קטין אחר. לפי כתב האישום, הנאשם דחף את המתלונן מאופניו, הכה אותו ואף השליך עליו אבן גדולה שפגעה בראשו וגרמה לפציעה באורך 1 ס”מ, אשר הצריכה השגחה רפואית. הנאשם אף אמר למתלונן במהלך התקיפה כי זו “רק מקדמה על חשבון הכסף שחייב לו”.

לאחר חקירה ראשונית, הוגש כתב אישום ראשון ב-18 ביולי 2023, למעלה משנה לאחר ביצוע העבירה וללא אישור היועמ”ש, כנדרש כאשר מדובר בקטין. בעקבות זאת, נמחק כתב האישום. לאחר מכן, ב-30 בינואר 2024, הוגש כתב אישום חדש נגד הנאשם לאחר קבלת אישור היועמ”ש, אך גם הפעם עלו טענות מצד ההגנה בדבר שיהוי ופגמים נוספים בהליך.

התייחסות לטענות הצדדים (בתמצית)

טענות הנאשם:

הגנה מן הצדק – נטען כי התנהלות החקירה והתביעה כללו שיהוי משמעותי שפוגע בזכויותיו.

פגם בהליך השימוע – מכתב השימוע נשלח לכתובת שגויה, למרות שהנאשם ומשפחתו עדכנו את כתובתם.

חריגה מהנחיות פרקליט המדינה – הטענה כי חקירות שבוצעו לאחר שנה מהעבירה ללא קבלת אישור נוגדות את הנהלים, במיוחד כאשר מדובר בקטין.

טענות המאשימה: (מדינת ישראל)

הצורך בהשלמות חקירה – לטענת המאשימה, השיהוי נבע מצורך בהשלמות חקירה לשם חיזוק הראיות.

חומרת העבירה – המאשימה טענה כי מדובר בעבירה חמורה, ופעולות החקירה הנוספות היו הכרחיות כדי להבטיח תשתית ראייתית מוצקה.

המסגרת הנורמטיבית (בתמצית)

חוקים רלוונטיים

חוק העונשין: סעיפים 334 (פציעה) ו-379 (תקיפה סתם) בהם הואשם הנאשם.

חוק הנוער, סעיף 14 – קובע כי אין להעמיד קטין לדין אם חלפה שנה ממועד ביצוע העבירה אלא באישור היועמ”ש. החוק משקף את רצון המחוקק להימנע מהליך פלילי ממושך שעלול לפגוע בתהליך השיקום של קטין.

עקרונות ההגנה מן הצדק

הגנה מן הצדק מהווה טענה מקדמית לפיה הפגמים שנפלו בהליך עומדים בסתירה לעקרונות הצדק. דוקטרינה זו אומצה בהלכת בורוביץ’, שם נקבע מבחן תלת-שלבי לבחינת קיומם של פגמים מהותיים בהליך:

שלב ראשון – בדיקת קיום פגם בהתנהלות הרשויות.

שלב שני – האם הפגם פוגע בתחושת הצדק וההגינות.

שלב שלישי – קביעת הסעד המתאים, כאשר ביטול כתב האישום הוא הצעד הקיצוני ביותר.

מן הכלל אל הפרט: ניתוח השיקולים במקרה זה

לאחר שבחן את טענות הצדדים, מצא כבוד השופט זנו, כי ישנה הצטברות נסיבות המצדיקה קבלת טענת ההגנה מן הצדק. להלן השיקולים המרכזיים עליהם עמד השופט:

חומרת העבירה – השופט ציין כי אף שמדובר באירוע חמור, העבירה אינה פשע אלא עוון, ולכן לא היה מקום לבקש חריגה מההתיישנות הרגילה: “מבלי להקל ראש בחומרת המעשה המיוחס לנאשם… העבירות המיוחסות לקטין הינן עבירות מסוג עוון.”

גילו של הנאשם – הנאשם היה בן 13.5 בעת ביצוע העבירה, גיל שבו אישיותו עדיין מתעצבת, ושיקול זה תומך במניעת העמדתו לדין: “הקטין היה צעיר ביותר כבן 13.5 בעת ביצוע העבירה… מתוך הכרה בכך שאישיותו של הקטין בגיל צעיר בעת ביצוע העבירה הינה פחות מעוצבת…”

עבר פלילי – לנאשם אין עבר פלילי, ואין לו תיקים נוספים, דבר המחזק את החשיבות בשיקום על פני ענישה: “ככל שחלף זמן רב מאז נפתח לחשוד תיק פלילי והוא לא הסתבך שוב יהווה הדבר שיקול ממשי שלא לפנות בבקשה לאישור יועץ.”

עמדת שירות המבחן – חוות הדעת של שירות המבחן לא עודכנה למרות חשיבותה במקרה זה, וכך נגרם פגם מהותי נוסף בהליך: “בטרם קבלת החלטה האם לפנות בבקשה לאישור יועץ על התובע לוודא כי קיימת בתיק התייחסות עדכנית של שירות המבחן…”

חלוף הזמן – פרק הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירה ועד הגשת כתב האישום מקטין את האינטרס הציבורי להעמיד את הנאשם לדין: “ככל שפרק הזמן שחלף מאז ביצוע העבירה ארוך יותר כך קטן האינטרס הציבורי בהעמדה לדין והדבר יהווה שיקול שלא לפנות בבקשה לאישור יועץ…”

שיהוי חקירתי – ניכר שיהוי רב במהלך החקירה והעברת התיק לתביעה, דבר המנוגד להנחיות במקרה של קטין. השופט ציין: “חקירה בתיק הסתיימה אולם התיק הועבר ליחידת התביעות רק לאחר כ-10 חודשים… מדובר בתקופה ממושכת הלוקה בשיהוי ניכר ובלתי מוסבר.”

הליך השימוע – מכתב היידוע נשלח לכתובת שגויה, למרות שכתובתו העדכנית של הנאשם הייתה מעודכנת במרשם האוכלוסין: “מחובתה של התביעה היה לבדוק כי הכתובת אליה נשלח מכתב היידוע היא אכן כתובתו העדכנית של הנאשם.”

בפסק הדין נזכרו מספר פסקי דין מרכזיים שביססו את דוקטרינת ההגנה מן הצדק והנחו את בית המשפט בהחלטתו ובינהם:

ע”פ 2910/94 ארנסט יפת ואח’ נ’ מדינת ישראל – זהו אחד מפסקי הדין הראשונים שבהם הוכרה טענת ההגנה מן הצדק במשפט הישראלי. נקבע כי במקרים בהם התנהלות הרשויות כלפי הנאשם היא מקוממת ופוגעת בזכויות היסוד שלו, ניתן להפעיל את ההגנה מן הצדק כעילה לביטול כתב אישום.

ע”פ 4855/02 מדינת ישראל נ’ בורוביץ‘ – פסק דין מרכזי בפיתוח ההגנה מן הצדק, שבו נקבע המבחן התלת-שלבי לקבלת ההגנה: (א) בחינת קיומו של פגם בהתנהלות הרשויות ועוצמתו, (ב) השפעת הפגם על תחושת הצדק וההגינות, (ג) קביעת הסעד ההולם. יאמר בזהירות כי כבוד השופט זנו התבסס גם על מבחן זה כדי להעריך אם ניהול ההליך הפלילי במקרה זה יפגע בתחושת הצדק.

ע”פ 499/80 ויצמן נ’ מדינת ישראל – פסק דין זה עסק במעמדו של סעיף 14 לחוק הנוער והצורך במניעת הליך פלילי ממושך נגד קטינים, מתוך מטרה לשמור על זכויותיהם ולמנוע פגיעה בתהליך השיקום שלהם. כבוד השופט שמגר ציין את חשיבות המהירות והיעילות בהליכים כלפי קטינים, ומטרתו למנוע מצב שבו קטין מתבגר תחת הליכים משפטיים.

ע”פ 987/10 פלוני נ’ מדינת ישראל – פסק דין בו חזר בית המשפט העליון על הרציונל של סעיף 14 לחוק הנוער, המדגיש את החשיבות בהשלמת הליך משפטי במהירות כאשר מדובר בקטין. פסק הדין הדגיש את ההשפעה שיש לשיהוי והמשכיות ההליכים על קטינים ואת הצורך בוודאות משפטית מהירה.

בסופו של דיון קבע כבוד השופט זנו, כי ניהול ההליך הפלילי בנסיבות המקרה עומד בסתירה לעקרונות הצדק וההגינות. לפיכך, קיבל את טענת ההגנה להגנה מן הצדק, והורה על ביטול כתב האישום. השופט ציין כי ההחלטה להעביר את המקרה ליועמ”ש ולבקש חריגה מהוראות ההתיישנות הייתה בלתי מוצדקת ולא נתמכה בשיקולים מספקים, תוך פגיעה בזכויות הנאשם.

—————————————–

פרטי התיק

• מספר תיק: ת”פ 70922-01-24
• תאריך מתן פסק הדין 9-  ביוני 2024
• שם השופט – כבוד השופט ניר זנו
• שמות הצדדים:
  • המאשימה: מדינת ישראל
  • הנאשם: XXXX

————————————–

המאמר נכתב למטרות מידע בלבד ואין לראות בו ייעוץ מקצועי, ו/או המלצה ו/או ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא. למרות המאמצים לספק מידע מדויק ועדכני, ייתכן וחלק מהפרטים ישתנו עם הזמן או יתעדכנו לאור שינויי חקיקה. הקוראים מוזמנים לבצע מחקר נוסף או לפנות לאנשי מקצוע בתחום לצורך קבלת ייעוץ מותאם אישית. הכותב ו/או האתר אינם אחראים לשום נזק שייגרם כתוצאה מהסתמכות על התכנים במאמר זה.

ט.ל.ח