בית הדין האזורי לעבודה דחה תביעה לגמלת שאירים שהגישה אישה הטוענת להיותה אלמנתו של מבוטח שנפטר. בית הדין קיבל את בקשת המוסד לביטוח לאומי לסלק את התביעה על הסף בשל מעשה בית דין והתיישנות חלקית. נקבע כי זכאות התובעת לגמלת שאירים כבר נדונה והוכרעה בשלילה בהליכים קודמים, הן כאישה נשואה והן כידועה בציבור. בית הדין קבע כי חל השתק עילה והשתק פלוגתא, שכן כבר נקבע בעבר כי התובעת לא התגוררה עם המנוח ולא הייתה זכאית לגמלה. החלטה מאוחרת של בית הדין הרבני שהכירה בתובעת כאלמנת המנוח לא שינתה את התוצאה. בית הדין דחה את טענת ההתיישנות לגבי בחינת הזכאות מחדש, אך קיבל אותה לגבי נימוקי הדחייה הקודמים. לאור זאת, התביעה נדחתה ללא צו להוצאות.

“ביה”ד פסק כי עילת התביעה שהגישה המשיבה, שעניינה זכאות לגמלת שאירים בשתי החלופות של אלמנה וידועה בציבור, נדונה והוכרעה בהליך קודם. לפיכך, התקבלה בקשת המבקש לסילוק תביעת המשיבה על הסף בנימוקים של השתק עילה, השתק פלוגתה, ואף התיישנות.” (ב”ל (ת”א) 44304-12-21 המוסד לביטוח לאומי נ’ פלונית  – מאגר נבו 15.05.2023)

בית הדין הדגיש כי בהליכים הקודמים נקבע באופן חד-משמעי כי התובעת לא התגוררה עם המנוח בשנים האחרונות לחייו, כולל השנה שקדמה לפטירתו. קביעה זו מהווה תנאי מהותי לזכאות לגמלת שאירים, הן עבור אישה נשואה והן עבור ידועה בציבור. באשר להחלטת בית הדין הרבני, בית הדין לעבודה קבע כי היא אינה משנה את התמונה המשפטית. זאת מכיוון שהיא ניתנה שנים רבות לאחר פטירת המנוח ולאחר שכבר ניתנו פסקי דין חלוטים בעניין זכאותה של התובעת לגמלה. בית הדין התייחס גם לטענת ההתיישנות שהעלה המוסד לביטוח לאומי. הוא קבע כי אמנם התביעה החדשה לבחינת הזכאות אינה מתיישנת, אך הנימוקים לדחיית התביעה הקודמת משנת 2014 אכן התיישנו.

פסק הדין מדגיש ומבהיר כי לא ניתן לפתוח מחדש סוגיות שכבר הוכרעו, גם אם התגלו ראיות חדשות או התקבלו החלטות מאוחרות בערכאות אחרות. עם זאת, בית הדין גילה רגישות לאופי הסוציאלי של התביעה והחליט שלא לפסוק הוצאות נגד התובעת.

 טענות המבקש (המוסד לביטוח לאומי) וטענות המשיבה (התובעת):

המבקש טען בין היתר למעשה בית דין: עילת התביעה לזכאות המשיבה לגמלת שאירים כבר נדונה והוכרעה בשלילה בהליכים קודמים, להשתק עילה: לא ניתן לדון מחדש בעילת התביעה שכבר מוצתה בפסק דין קודם, להשתק פלוגתא: הפלוגתא (המחלוקת) בדבר היות המשיבה בת זוגו של המנוח כבר הוכרעה בעבר, להתיישנות וטען כי חלק מנימוקי התביעה התיישנו, לזיוף: המבקש טען כי מכתב מסוים שהציגה המשיבה הוא מזויף.

מנגד טענה המשיבה כי, אין מדובר במעשה בית דין שכן בהליכים הקודמים נדונה שאלת היותה ידועה בציבור, ואילו כעת הפלוגתא היא היותה אלמנתו הנשואה של המנוח. באשר להחלטת בית הדין הרבני טענה כי הציגה החלטה מאוחרת של בית הדין הרבני המכירה בה כאלמנת המנוח. בנוסף טענה לחוסר סמכות: שכן ההחלטות הקודמות לעניין מעמדה האישי ניתנו בחוסר סמכות, שכן רק לבית הדין הרבני סמכות בענייני נישואין וגירושין. המשיבה טענה כי אין התיישנות: טענה כי מכתבי הדחייה שקיבלה הם מהתאריכים 04.07.2021 ו-18.07.2021, ולכן לא חלה התיישנות. המשיבה ביקשה להציג ראיות נוספות שלא הוצגו בהליכים הקודמים, כולל עדויות של בתה וקרובת משפחה.

בית הדין דן בטענות אלו והכריע לטובת המבקש, תוך שהוא מקבל את רוב טענותיו ודוחה את טענות המשיבה.

לסיכום, בית הדין האזורי לעבודה דחה את התביעה לגמלת שאירים, בקבלו את בקשת המוסד לביטוח לאומי לסילוק על הסף, “44 ו-45 לתקנות בית הדין לעבודה (סדרי דין), מסמיכות את ביה”ד למחוק או לדחות תביעה על הסף. סילוק על הסף הינו סעד קיצוני, הניתן במשורה ובמקרים חריגים מאוד, העדיפות היא לברר התובענה ולפתור המחלוקת לגופה על פני סילוקה על הסף; הכלל הנוגע למעשה בית דין קובע, בין היתר, כי אם תביעה נדונה לגופה והוכרעה לא ייזקק בימ”ש לתביעה נוספת בין אותם צדדים או חליפיהם. היינו, אם נקבע כי לגבי עניין מסוים נוצר מעשה בית דין, בעל הדין לא יוכל להעלותו שוב. בענייננו, נטען כי נוצר ‘מעשה בית דין’ על בסיס ‘השתק עילה’ או ‘השתק פלוגתה’.” (ראה שם.)

בית הדין קבע כי חל מעשה בית דין, הכולל השתק עילה והשתק פלוגתא, מאחר שכבר נקבע בעבר כי התובעת אינה זכאית לגמלה. החלטה מאוחרת של בית הדין הרבני שהכירה בתובעת כאלמנה לא שינתה את התוצאה. בית הדין דחה את טענת ההתיישנות לגבי בחינת הזכאות מחדש, אך קיבל אותה לגבי נימוקי הדחייה הקודמים. למרות דחיית התביעה, בית הדין נמנע מלפסוק הוצאות נגד התובעת, בהתחשב באופי הסוציאלי של התביעה.

————————————

ב”ל 44304-12-21

לפני:

כב’ השופטת סאוסן אלקאסם

נציגת ציבור (עובדים)  גב’ סיגל רונן-כץ

נציג ציבור (מעסיקים)  מר אילן טל

———————————–

ט.ל.ח.

*המאמר נכתב בעזרת כלי בינה מלאכותית, שהציע תובנות ותמיכה בתהליך הכתיבה.

מאמר זה אינו מהווה המלצה מכל סוג שהוא. כל העושה שימוש בתוכן המאמר עושה זאת על אחריותו/ה בלבד. יש להיוועץ בעורך דין.