בימ”ש לענייני משפחה ב”ש, סגנית הנשיא השופטת רותם קודלר עיאש: פס”ד בעניין אבהות על יסוד ראיות נוכח התחמקות הנתבע מביצוע בדיקת רקמות (תמ”ש 18043-08-21)

המקום: בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע.

על כס השיפוט: כב’ השופטת, סגנית הנשיא רותם קודלר עיאש

התאריך: 07.04.2024.

התובעת: אם הקטינה.

הנתבעים: האב, נתבע מס’ 1 ופרקליטות מחוז דרום – אזרחי משרדי ממשלה, נתבעת מס’ 2.

העובדות: תביעת אם הקטינה לקבוע כי הקטינה היא ביתו של הנתבע, למרות שלא נרשמה כבתו בסמוך להולדתה. זאת לאחר שניהלו השניים קשר זוגי ללא נישואין, אשר ממנו לטענתה נולדה הקטינה.

הנתבע לא הגיש כתב הגנה.

כתב הגנה מטעם היועמ”ש הוגש וממנו עלה כי הינו סבור שיש צורך לבצע בדיקת רקמות ובניגוד לעמדתו בהליך יישוב סכסוך שיוצג כדלקמן, הנתבע לא הגיש תצהיר מטעמו בעניין.

יאמר כי במסגרת הליך יישוב סכסוך הוסכם בין הצדדים כי הנתבע יערוך בדיקה גנטית. אך הנתבע בחר שלא לקיימה ובנוסף שלא להתייצב לדיונים כמו גם לדיון ההוכחות.

הנתבעת הציגה ראיות לפיהן הנתבע קיים קשר הורי עם ביתו, הוא אוהב אותה, קורא לה אהבת חייו והיא קוראת לו אבא.

הנתבע טען כי לא הגיע לדיונים מאחר והיה עצור ולא קיבל את המסירות, וכי אינו מתנגד לבדיקת הרקמות וציין כי לתובעת היו קשרים עם גברים נוספים.

הכרעת הדין:

במסגרת ההכרעה וההחלטה נקבע בין היתר כי, התובעת הציגה ראיות לפיהן הנתבע אינו מתכחש לקטינה, מתקשר אליה נפגש עימה ומרעיף עליה אהבה ומכנה אותה כ”חמצן שלו”, הקטינה קוראת לו אבא ובכל יום מתקבלות שיחות אל הקטינה מהנתבע שבהן הוא שולח לה נשיקות ומעיד על אהבתו אליה.

בהחלטה קודמת מיום 23.4.23, ציין כבוד בית המשפט כי “קיימות ראיות למכביר שאכן מדובר בנתבע שמקיים קשר הורי עם הקטינה ואף נפגש עימה וזו מזהה אותו כאביה”. במסגרת ההחלטה דנן יתנה לנתבע הזדמנות לקבל את יומו בבית המשפט, אך זה בחר שלא להתייצב.

באי כוח היועמ”ש ציינו בתגובה לקביעת כבוד בית המשפט כי נטל ההוצאות בשל הליכים עימם הנתבע אינו משתף פעולה ושאינם מגיעים לכדי סיום מהווים נטל על קופת אוצר המדינה, כי “הנתבע מכחיש את אבהותו ולא ניתן להתעלם מכך”.

דיון:

מחקירתה של התובעת עולה עדות מהימנה ומפורטת אודות חייהם הזוגיים המשותפים, חשבונותיהם המשותפים המתועדים בתמונות וגילויי חיבה ואהבה, כמו גם אמירות לפיהן הקטינה היא, “חיים שלי בלב”. עוד קבע כבוד בית המשפט כי לתביעה צורפו תמונות של הנתבע משנים קודמות וגם מהעת האחרונה וכי הנתבע מחבק בהן את התובעת והנתבע מבלה עם הקטינה.

הכרעה:

כבוד בית המשפט קבע כי הוצגו ראיות למכביר התומכות באבהותו של הנתבע אשר בחר שלא להתייצב לדיון ההוכחות, כמו גם לביצוע בדיקת הרקמות. אך מתייחס אל הקטינה כאל ביתו והיא קוראת לו אבא.

להכרעתו מביא כבוד בית המשפט מספרו של השופט בדימוס י’ קדמי, על הראיות- הדין בראי הפסיקה (מהדורה משולבת ומעודכנת, תשס”ד-2003), כרך ג’, עמ’ 1649-1650), “ניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הבאת ראיה, לאי השמעת עד, לאי הצגת שאלות לעד או להימנעות מחקירה נגדית של מי שעדותו הוגשה בתעודה בכתב שנחתמה על ידו. התנהגות כזו, בהעדר הסבר אמין וסביר, פועלת לחובתו של הנוקט בה; באשר על פניה, מתחייבת ממנה המסקנה, שאילו הובאה הראיה, או הושמע העד, או הוצגו השאלות או קוימה החקירה הנגדית – היה בכך כדי לתמוך בגירסת היריב. הימנעות מהבאת ראיה – במשמעות הרחבה של המושג כמוסבר לעיל – מקימה למעשה לחובתו של הנמנע חזקה שבעובדה, הנעוצה בהגיון ובניסיון החיים, לפיה: דין ההימנעות כדין ההודאה בכך שאילו הובאה אותה ראיה, היתה פועלת לחובת הנמנע. בדרך זו יש למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה”.

עוד מוסיף כבוד בית המשפט וקובע, כי מצא לדחות את עמדת היועמ”ש לפיה הנתבעת לא הביאה לכאורה כל ראיה לחיים משותפים עם הנתבע, וכי די לו בהודאתו של הנתבע על קיום קשר אינטימי עימה.

זאת ועוד ציין, כי אופן התנהלותו לפיו בחר להתחמק מביצוע הוראות בית המשפט, לא עמד בהתחייבות לבצע בדיקת רקמות למרות שהסכים לה, מביא את בית המשפט להניח כי התנהגות זו נובעת מרצון של הנתבע להתחמק “מלזון את הקטינה”, למרות שמגדלה כביתו מיום הולדתה.

בנוסף מביא כבוד בית המשפט את “פסק דינו של כב’ הנשיא מ’ שמגר מיום 10.8.1994 בע”א 5942/92 בענין פלוני נ’ אלמוני וכאמור שם: “זכותו של המערער שלא לבצע בדיקת רקמות שרירה וקיימת. אין חוק הכופה עליו בדיקה שאינו רוצה בה ואין כופים על אדם לחקור ביוזמתו במופלא או בנעלם בעברו. אדם אינו חייב לחקור בעברו, ובהיעדר חובה שבדין גם אינו חייב לגלות ברבים מה פעל ועשה ובמה נמנע מכך. יש דעה כי זכות היסוד של כבוד האדם מעניקה לו את הזכות “שלא לדעת על עצמו יותר מאשר ברצונו לדעת” ( c. Stark, new challenges to the german basic law 79( 1991,baden-baden)), אולם כל זאת בתנאי שאין המדובר על העלמת מידע שיש בה משום פגיעה באדם אחר ואשר לא נועדה אלא כדי למנוע הקניית זכות לאחר.       

בית המשפט קבע, כי לא ניתן לעצום עיניים לנוכח המציאות ולתת הוראות ננוספות לנתבע אשר הינו פורע חוק ומפר את הוראותיו פעם אחר פעם. בכך דחה את טענת ב”כ היועמ”ש כי ניתן לתת החלטה על ביצוע בדיקה למרות סירוב הנתבע. כמו גם אין להתעלם ממאמצי משטרת ישראל לאתרו בשל הפרת הצווים השיפוטיים.

לסיום התייחס כבוד בית המשפט לדברי כב’ הנשיא שמגר בע”א 5942/92 לפיהם, “לצד זכות היסוד של המערער קיימת זכות היסוד של הקטין לכבודו כאדם…”, וקבע כי יש לתת פסק דין הצהרתי לפיו הנתבע הוא אביה של הקטינה אשר ניתן להציגו במשרד הפנים לצורך רישום הנתבע כאביה של הקטינה. זאת לנוכח התנהלותו של הנתבע בהליך המשפטי ואל מול החלטות בית המשפט, התחמקותו מביצוע הבדיקה, קיום קשר אינטימי עם התובעת, הצגת ראיות למכביר המוכחיות את הקשר הזוגי ביניהם, ובנוסף, הקשר ההורי העולה מהראיות בין הנתבע לקטינה.

נקבעו הוצאות בסך 20 אלף ₪, לקופת אוצר המדינה ו – 5,000 ₪ לטובת התובעת.

לפסק הדין המלא:

https://www.gov.il/he/Departments/DynamicCollectors/spokmanship_court?skip=10

———————————-

הכותבת לא ייצגה בתיק.

אין בתוכן המאמר משום המלצה על פעולה או אי פעולה, ויש להיוועץ עם עורך דין לפי הצורך. יובהר כי כל פעולה שתעשה על פי המידע המוצג במאמר היא על אחריות הקורא.ת בלבד.