באיחור של לפחות כמה עשורים ולאחר שנשים צעירות איבדו את אהבת חייהן, לו עמדו להינשא, בעטיה של מלחמת חרבות ברזל ותוצאותיה העקובות מדם, מליאת הכנסת אישרה בקריאה שניה ושלישית ובכך אושרה סופית ההכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה לפי הצעת חוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום).
מהצעת החוק משפחות חיילים שנספו במערכה (תגמולים ושיקום) (תיקון – הכרה בארוסות חיילים שנספו במערכה), התשפ”ד-2024 עולה כי, הוצע לקבוע כי מי שהייתה מאורסת לנספה ביום מותו גם אם לא גרה עמו, והוכיחה שהייתה להם כוונה להינשא בהתאם לתנאים המפורטים בהצעת החוק, תהיה זכאית לתגמול חודשי לתקופה של חמש שנים ממועד פטירת הנספה – בדומה לתגמול החודשי לו זכאית אלמנה ללא ילדים. כמו כן והצע לקבוע כי ארוסה תהיה זכאית באותה תקופה להטבות רפואיות וסיוע במימון לימודים אקדמאים וכן למימון סיוע נפשי לתקופה של 10 שנים ממועד פטירת הנספה.
בנוסף הוצע לקבוע, כי ההוראות האמורות יחולו גם על ארוסות של נפגעים שנפטרו כתוצאה מפגיעת איבה וכן על ארוסות של שוטרים, סוהרים, אנשי משמר הכנסת, עובדי שירות הביטחון ואנשי הג”א שנפטרו במסגרת תפקידם. מוצע כי תחילת ההסדר תהיה לגבי ארוסות של נפטרים כאמור שמועד פטירתם הוא ביום 7 באוקטובר 2023 או לאחריו.
על פי הצעת החוק שאושרה סופית, ארוסה הינה, “מי שביום מותו של הנספה הייתה מיועדת להינשא לו אף אם לא גרה עימו והוכיחה כי הייתה בכוונתם להינשא”. זאת ועוד הצעת החוק מתייחסת גם ל”הוכחת כוונה להינשא כאחת מאלה: “הוכחה כי הנספה והארוסה הגישו בקשה לרישום נישואין לרשות הרושמת כהגדרתה בפקודת הנישואין והגירושין”. וכי “יש הוכחה כי טרם פטירת הנספה התקיימו לפחות שניים מאלה“: מסיבת אירוסין או הצעת נישואים בפני עדים אשר פורסמה באמצעים דיגיטליים לרבות באמצעות רשתות חברתיות או במודעה בעיתון, נקבע מועד ומקום לחתונתם, הם התקשרו עם אולם, אחד מהם רכש טבעת לצרך הצעת הנישואין או העניקו טבעת בתקופת האירוסין ואחד מהם התקשר עם צד שלישי לרכישת דירת מגורים או הסכם שכירות.
מדברי ההסבר להצעה שאושרה סופית, עולה בין היתר כי, “האירוסין הם הצהרת כוונות ברורה ומחייבת להקמת בית משותף ולחיים משותפים ועל משרד הביטחון לראות בהם כתנאי מספק באותו האופן שבו קיום משק בית משותף ללא נישואין הוא כיום תנאי מספק עבור בני ובנות הזוג של החיילים והחיילות שנספו במערכה”. עוד עולה כי, “…הוצע להכיר במי שהיה מאורס לנספה כזכאי לזכויות לפי חוק משפחות חיילים שנספו במערכה”.
בסופו של יום, 10 חברי כנסת תמכו בהצעה, ללא מתנגדים או נמנעים.
(תיקון מס’ 43), התשפ”ד–2024 מיוזמתם של חברי הכנסת: אופיר כץ, מירב כהן, מיכל וולדיגר וקבוצת חברי כנסת.
