הצעת חוק (הפ/3145/25) מבקשת לאסור בחוק על הפרדת אחים ביולוגים במסגרת הליך אימוץ. מדברי ההסבר להצעת החוק עולה כי, “ליחסים בין אחים חשיבות גדולה עבור התפתחותו הנפשית והרגשית של הפרט – מדובר במערכת היחסים הארוכה ביותר שחווה אדם בחייו. קשר זה מתחיל בילדות ומלווה את האדם בכל תחנות חייו, לרוב גם לאחר מות ההורים ולעיתים אף לאחר מות בן-הזוג. זהו קשר שעשוי להיות מקור לתמיכה רגשית, יציבות, תחושת שייכות והנאה. לעתים קרובות, כאשר ילד מועמד לאימוץ, הוא נותר ללא עוגן משפחתי-ביולוגי יציב, והגרעין המשפחתי הקרוב ביותר שלו הם אחיו ואחיותיו. אותה מערכת יחסים, על כל משמעויותיה, נקטעת כאשר רשויות הרווחה או בית המשפט מבקשים להוציא את אחד האחים מהבית לאימוץ סגור ולהפריד בין האחים, ומכאן חשיבותה הגדולה של הצעת חוק זו”.

במצב כיום אחים שהופרדו זה מזה במסגרת הליך אימוץ נותקו למעשה מהקשר המשפחתי האחרון שיש להם ויכולים לחדש אותו שוב, בהנחה וירצו רק בהגיעם לגיל 18. הצעת החוק כאמור מבקשת למנוע מצב זה ומסבירה, “פעמים רבות במסגרת יישומו של חוק אימוץ ילדים, התשמ”א­­­–1981, בית המשפט מורה על הפרדה מוחלטת בין ילד לבין אחיו, כך שצו האימוץ מנתק את הילד משארית משפחתו הביולוגית, ככל שנותרה לו, לפחות עד שימלאו לו 18 שנים. מצב זה מוביל לניתוק קשה בעל פוטנציאל להשלכות מרחיקות לכת על המאומץ. ניסיון העבר מלמד כי לעתים נעלמת מעינן של רשויות הרווחה חשיבותו של הקשר בין אחים ביולוגים. לפיכך, מוצע לעגן בחוק האימוץ הגנה של הקשר בין אחים במסגרת הליך אימוץ באמצעות איסור הפרדה בין אחים ביולוגים במסגרת הליך אימוץ”.

עם זאת מדגישה הצעת החוק, “כדי לתת מענה לכלל המקרים ומתוך הבנה כי יכולים להיות מצבים קיצוניים שבהם ההפרדה בין האחים תהיה לטובתם – מוצע כי בית משפט ישמע חוות דעת ממגוון גורמים וביניהם המאומצים עצמם, בני משפחתם, המשפחה המיועדת לאימוץ, עובד סוציאלי המלווה את הליך האימוץ ופסיכולוג או פסיכיאטר שמונה על ידי בית המשפט. עם זאת, גם כאשר הוחלט כי טובת הילד מחייבת להפריד בינו לבין אחיו במסגרת האימוץ, על בית המשפט לתת את הדעת בצורה מנומקת על טיב היחסים בין האחים ולדאוג לאופן הסדרת הקשר בין המאומץ לאחיו”.

במסגרת ההצעה לתיקון הנמצאת בעת הזו בהכנה לקריאה ראשונה, מוצע כי יתווסף סעיף 8א1 לחוק ובו יקבע כי, “הוכרזו מספר אחים כברי אימוץ, לא ייתן בית המשפט צו-אימוץ שמפריד ביניהם אלא אם כן שוכנע בית המשפט כי בנסיבות הקיימות הימנעות מהפרדה כאמור תסב נזק של ממש לילד אחד או יותר, לאחר ששמע את כל אלה: (1) המאומץ, אם מלאו לו חמש שנים או שטרם מלאו לו חמש שנים אך הוא מסוגל להבין בדבר; בית המשפט ישמע את המאומץ בשפתו, באמצעות מתורגמן או באמצעות מתווך ככל שהדבר נדרש; (2)  קרובי המשפחה, ככל שישנם; (3)  המשפחה המיועדת לאימוץ; (4)  עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ; (5) פסיכולוג כהגדרתו בסעיף 1 לחוק הפסיכולוגים, התשל”ז–1977[1], או רופא מומחה בפסיכיאטריה או בפסיכיאטריה של הילד, שמונה על ידי בית המשפט, בדבר ההשלכות האפשריות של אימוץ שיפריד בין האחים. (ב)  החליט בית המשפט ליתן צו אימוץ לכל האחים או לחלקם, המפריד בין האחים, ינמק בית המשפט את החלטתו ויורה על אופן הסדרת הקשר בין כל האחים, אלא אם כן ראה בית המשפט לאחר ששמע את חוות הדעת המקצועית של אחד אנשי המקצוע המפורטים בסעיף קטן (א)(5) ושל עובד סוציאלי לפי חוק האימוץ, שטובת אחד האחים או יותר מחייבת שלא לעשות כן.”

יוזמים:      חברי הכנסת:                  פנינה תמנו
                                                     קטי קטרין שטרית
                                                     לימור סון הר מלך
                                                     אלי דלל
                                                     משה סולומון
                                                     אוהד טל
                                                     אורנה ברביבאי

הצעת חוק זהה הונחה על שולחן הכנסת העשרים וארבע על ידי חבר הכנסת מוסי רז (פ/674/24).

הצעת החוק זהה לפ/674/24 ולפיכך לא נבדקה מחדש על ידי הלשכה המשפטית של הכנסת.