פסק דין שעסק בבקשתה של אישה אשר שינתה בעבר את מינה ופנתה כדי לשנות את הרישום בדת במשרד הפנים ל’חסרת דת’, לצורך השלמת זהותה הדתית. בפסק הדין שהותר השבוע לפרסום, השתכנע  בית המשפט כי בפניו עומדת אישה המבקשת לפעול לטובת מימוש הגדרת זהותה האישית, שטרם הושלמה, כל עוד זהותה הדתית תיוותר בעינה. גיבוש זהותה האישית של המבקשת נובעת מזכותה לכבוד.

לפיכך קבע בית המשפט כי, “חוסר אמונתו של פלוני בכל דת שהיא, נתונים ללבו של אדם, ואין הוא זקוק לגושפנקה חיצונית לכך וכי מי יוכל לתת גושפנקא לאמונתו הדתית של אותו אדם הטוען כי הינו חסר דת? האל שאינו קיים, או שמא האל הקיים בו הוא לא מאמין? אמונתו הדתית של אדם הינה בין המעוזות הפרטיים האחרונים שיש לאדם – בו אין לאחר, פרט או מדינה, דריסת רגל. יש לשמור על מעוז זה קדוש לאמונתו של אדם והגדרתו העצמית. ודין דת כדין חסר דת. “שמורה לאדם הזכות שלא להשתייך לשום דת או לאום וכשהוא מצהיר על כך, יישארו פרטים אלה ריקים במרשם האוכלוסין” (עניין שי”ק), והדברים נכונים לכל אדם: גבר שנולד ונותר גבר. אישה שנולדה ונותרה אישה. גבר שנולד והפך לאשה. אישה שנולדה והפכה לגבר”.

עיקרי העובדות והטענות שהוצגו בפסק הדין היו בין היתר אלו: המבקשת שנולדה כזכר, הינה אזרחית ותושבת ישראל, רווקה, משכילה, אוחזת במספר תארים אקדמאיים. לטענתה, היא גדלה בבית חילוני אתיאיסטי, ולמרות שהיא רשומה כחברה בדת מסויימת לא היה לדת מעולם מקום או משמעות בחייה. לאחר  אישור הועדה לשינוי מין בביה”ח תל השומר, עברה ניתוח לשינוי מין מזכר לנקבה. המבקשת נרשמה במשרד הפנים כנקבה, ושינתה את שמה הפרטי.

פסק הדין ממשיך ומפרט כי, “המבקשת הצהירה על תחושת זרות וניכור כלפי הדת, במיוחד לאחר שהתברר לה כי הדת אינה מכבדת אותה ואת בחירת אורחות חייה, ומתכחשת באופן בוטה לזהותה המגדרית בהיותה אישה טרנסג’נדרית. החברה ממנה הגיעה כשלה לטענתה כישלון חרוץ בקבלת זהותה המגדרית החדשה, והיא סבלה בעבר, ואף כיום, מתגובות קשות ומכאיבות של עויינות, סלידה, דיכוי, ביזוי והדרה, אלימות מילולית ואף איומים מפורשים על חייה, וכל זאת בשל דעות קדומות וטרנספוביה. זאת ועוד, עקב התגובות העוינות והפוגעניות שחוותה המבקשת נאלצה לשנות גם את שם משפחתה, וזאת כדי להתנתק מבני משפחתה המורחבת ועל מנת להקשות עליהם לזהותה ולקשור את שמה אליהם ואל הקהילה שבה גדלה. בנוסף, גם לאחר שהמבקשת השלימה את תהליך שינוי המין, ואת ורישומה כנקבה עם שם חדש במרשם האוכלוסין, בדת אליה היא משתייכת עדיין מסרבת לשנות ברישומיה את מינה החדש, ואף מסרבת לרשום את שמה החדש. היינו מצד הדת אליה משתייכת המבקשת, ועל אף ההליך לשינוי המין שעברה, המבקשת הינה לכאורה בעלת מגדר ‘גברי’ לכל דבר ועניין”.

לגרסת המבקשת, מאחר והדת אליה היא משתייכת, והאנשים הנמנים עמה, מפנים למבקשת עורף בצורה כה בוטה, ממשיכים להוקיעה, לבזותה, לא לקבל או לכבד את בחירתה האישית לחיות כאישה טרנסג’נדרית, היא אינה מוכנה להיות משויכת בשום דרך ואופן למוסד דתי כזה או אחר.

פסק הדין תאר את תחושותיה של המבקשת וציין כי, “העובדה שהיא עדיין רשומה כגבר בדת טורדת את מנוחתה ומעיבה על המשך חייה. המבקשת חוששת כי אם תישאר רשומה כפי שהיא רשומה כיום ברישומי הדת, הרי שלאחר מותה ייכפה עליה להיקבר כגבר, וזאת גם לאחר שאת מרבית חייה תחיה כאישה. עצם המחשבה כי השמרנות הדתית תמשיך לרדוף אותה ולרמוס את כבודה לבחירת זהות – גם לאחר מותה – מצמררת ומבעיתה אותה. המבקשת חוששת חשש אמתי כי כאשר יבוא יומה, היא תיפול קורבן לעמדה דתית שאינה מכבדת את בחירתה ותובא לקבורה כגבר. לפיכך ברצונה לעשות כבר עתה כל הנדרש על מנת להתנתק באופן סופי ומוחלט מהדת, ולהבטיח שביזוי שכזה לכבודה ולזהותה לא יתאפשר”.

פסק הדין מדגיש כי המבקשת פנתה לבית המשפט בבקשה בהמשך לעובדה שמדינת ישראל  אפשרה להגשים את רצונה לשנות את המגדר שאליו נולדה, ולהפוך לאישה, כך פונה לבית המשפט כדי לקבוע כי היא ל’חסרת דת’. יצויין כי רשות האוכלוסין השאירה את ההכרעה בעניינה של המבקשת להכרעתו של בית המשפט, תוך שהיא הדגישה כי על המבקשת להוכיח את אמיתות כוונת בקשתה

בית המשפט  התייחס להלכה המשפטית ידועה וברורה, וקבע כי “אם אין היא ידועה – הרי שיש לפרסמה: דת הינו דבר הנתון “ללבו של אדם, לאמונתו ולהשקפת עולמו, בייחוד כשמדובר באדם הרוצה שלא להשתייך לשום דת […]. כשאדם מכריז על עצמו שהוא שייך לדת פלונית […], עדיין אין הדבר בגדר ודאות שאותה דת […] לפי חוקיה ומשפטיה תספח אותו אליה ותכיר בו בתור שכזה. אבל חוסר אמונה או כפירה בדת ורצונו של אדם לראות עצמו אזרח העולם וחפשי מכבלי כל לאום – הרי זה עניינו שלו שאינו מצריך שום הסכמה ושום גושפנקה חיצונית.” (ע”א 448/72‏ ‏ ישעיהו שי”ק נ’ היועץ המשפטי לממשלה, פ”ד כז(2) 003, על אסמכותיו, להלן: עניין שי”ק)

בסיכום פסק הדין קבע בית המשפט כי, “המבקשת הופיעה בפניי ביום 05.01.2022. נוכחתי ממי שעשתה בחירה מודעת, ולבטח מורכבת, לחיות כאישה. אישה זו נושאת עמה בקשה באשר לזכותה להגדרה עצמית, הנובעת מזכותה לכבוד. המבקשת פעלה בעבר לצורך השלמת זהותה המגדרית, והיום היא מבקשת לפעול לצורך השלמת זהותה הדתית. המבקשת הצהירה על כך בכתב, וגם אני נוכחתי כי רצונה ובקשתה של המבקשת הינן כנות ואמתיות. השתכנעתי באופן מלא כי מולי עומדת אישה המבקשת לפעול לטובת מימוש הגדרת זהותה האישית, שטרם הושלמה כל עוד זהותה הדתית תיוותר בעינה. גיבוש זהותה האישית של המבקשת נובעת מזכותה לכבוד. סבורני כי אין מקום להכביד על המערערת לצורך מימוש משאלתה וזכותה. יתרה מכך, דומה כי לא יכול להיות ספק באשר לרצינותה של המבקשת. ודי בכך.”

עוד ציין בית המשפט, “והנה אל מול הדרישה הנלמדת בעניין שי”ק כי: “[…] בית המשפט, בבואו לתת את ההצהרה המבוקשת לשינוי הרישום, צריך להשתכנע שבקשת שינוי הרישום היא כנה ומביעה את רצונו האמיתי של המבקש, וכי יסודה בטעמים רציניים וכבדי משקל, בין מצפוניים ובין אחרים”, הרי השתכנעתי באופן מלא כי מולי עומדת אישה, הדורשת את אשר מגיע לה. לאור כל האמור, אני מקבלת את הבקשה. ניתן בזאת פסק דין המצהיר כי המבקשת, היא חסרת דת, ומרשם האוכלוסין ישנה את פרטי רישום הדת בהתאם לפסק דיני זה.”

ת”א 34243-08-21 אלמונית נ’ משרד הפנים/מינהל האוכלוסין

כבוד השופטת אספרנצה אלון 11 ינואר 2022

בית המשפט המחוזי בחיפה