בית המשפט העליון דן בשאלה, האם שירות בתי הסוהר מוסמך לשלול או להגביל קיום שיחות טלפון, בין אסיר או עצור לעורך דינו כסנקציה משמעתית או בשל חשש לשימוש לרעה בקשר הטלפוני, במסגרת רע”ב 6976/18 שירות בתי הסוהר נ’ פרש.
בית המשפט העליון קבע, בדעת רוב (השופטת ד’ ברק-ארז, בהסכמת המשנה לנשיאה (בדימ’) ח’ מלצר), כי שירות בתי הסוהר אינו מוסמך לשלול או להגביל את משכן ותדירותן של שיחות טלפון שמקיימים אסירים ועצורים עם עורכי דינם, מעבר למגבלות הכלליות הנוגעות לאופן קיומן של שיחות טלפון בהתאם לסדרי המינהל בבתי הסוהר. זאת, בהיעדר הוראת חוק מפורשת בחקיקה ראשית המקנה לשירות בתי הסוהר את הסמכות לעשות כן, ולנוכח היותה של זכות ההיוועצות עם עורך דין זכות יסוד, המגשימה את הזכות החוקתית להליך הוגן, בפרט בהליכים פליליים שבהם מוטלת על הכף חירותו של אדם. בפסק הדין הודגש, כי הגם שדרך המלך למימוש של זכות ההיוועצות היא מפגש, אין בכך כדי לגרוע מן הזכות לממשה באמצעות קשר טלפוני.
הזכות להיוועצות, כך נקבע, אינה תחומה רק למפגש פנים אל פנים בין האסיר או העצור לעורך דינו, אלא היא כוללת גם קיומה של תקשורת טלפונית, החיונית לקיום קשר רציף ויציב ביניהם. כן הודגש משנה החשיבות שנודע לזכות לייצוג משפטי ולהיוועצות עם עורך דין על-ידי מיוצג שהוא אסיר או עצור הנתון מאחורי סורג ובריח, בשל הפגיעה האינהרנטית בזכויותיו הבסיסיות, ובשל יחסי הכוחות המובנים, שאינם שווים, בינו לבין שירות בתי הסוהר. לבסוף הובהר כי באותם מצבים שבהם החוק מאפשר את הגבלת המפגש בין אסיר או עצור לעורך דינו תחול המגבלה בשינויים המחויבים אף על שיחות טלפון ביניהם.
המשנה לנשיאה (בדימ’) ח’ מלצר הצטרף לחוות דעתה של השופטת ד’ ברק ארז והסכים כי הזכות להיוועצות טלפונית עם עורך דין היא זכות מוקנית העומדת לכל אסיר או עצור. הוא ראה להוסיף כי בבחינת ההסמכה יש מקום להבחין בין הגבלה של הזכות האמורה כעיצום משמעתי, שלה אין הסמכה בחוק, לבין הגבלה של הזכות במקרה בו מתקיים חשד ממשי כי ההיוועצות בעורך דין מסוים תאפשר ביצוע עבירה המסכנת את ביטחונו של אדם. באשר למקרה האחרון, שירות בתי הסוהר עשוי לבסס את סמכותו להגבלת שיחות טלפון מסעיפי החוק המאפשרים הגבלה של זכות ההיוועצות במתכונת של מפגש, לצד האפשרות להגביל זכות זו רק במקרים חריגים ותחת מגבלות נוקשות.
בקשת רשות ערעור על פסקי הדין של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 12.7.2018 בעת”א 34905-06-18 ומיום 1.8.2018 בעת”א 56557-05-18 שניתנו על-ידי כבוד השופט א’ משניות, ועל החלטת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 12.9.2018 בעת”א 63173-07-18 שניתנה על-ידי כבוד השופטת מ’ ברנט.
