בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו עסק בדיון שנערך לאחרונה לפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' סגל, בהתנגדות לצו קיום צוואה אשר נערכה כשבועיים לפני מועד פטירתה של אשה כבת 85. פסק הדין נפתח בציטוט משירה של לאה גולדברג  "ואולי היא לא פיירטה, ואולי פשוט, היא בובה, מריונטה שמושכים אותה על חוט…." ולא בכדי. פסק הדין פרק לגורמים את הצוואה עליה "חתמה" המנוחה ואת הנסיבות לעריכתה, זאת בשעה שהיא שרויה במצב גופני שהוגדר בפסק הדין "ירוד ביותר – "מוזלמנית".

במרכזו של פסק הדין נבחנו  3 צוואות ותאריכים נוספים בהם בוצעו הליכים נוספים. על ציר הזמן עמדו התאריכים הבאים:   27.9.2006 צוואה בעדים בה חלוקת הרכוש היא 60% למבקש ו- 20% לכל אחת מהבנות. 20.3.2017  צוואה בכתב יד בה המבקש יורש את כלל הרכוש. 29.3.2017  עריכת הצוואה נוטריונית במסגרתה ציוותה המנוחה את כלל רכושה למבקש.  16.4.2017 מועד פטירת המנוחה.

המתנגדת, בתה של המנוחה ואחותו של הבן, שלו ציוותה המנוחה את כל רכושה לאחר מותה, טענה כי בצוואה האחרונה שנערכה על ידי נוטריון, קיים פגם צורני. כמו כן טענה המתנגדת למעורבות המבקש בעריכת הצוואה ולהשפעה פסולה ובלתי הוגנת, "בנסיבות לפיהן, המנוחה לא יכלה להבחין בטיבה של צוואה. המבקש ניצל את חולשתה הפיזית והגופנית מצב של "הזקן המוחלש". השפעה זו, כך נטען, הובילה את המנוחה, לערוך  צוואה, אשר הלכה למעשה, לא שיקפה כלל את רצונה באותה העת המנוחה היתה כ"בובה על חוט". כעולה מצוואה זו, כל רכושה של המנוחה צווה לבן והדיר מהצוואה את שתי הבנות אשר לכל אחת מהן ציוותה המנוחה 100 ₪. בניגוד לצוואה בעדים שנחתמה בשנת 2006 אשר מצווה לבן 60 אחוז מהרכוש ולשתי הבנות 20 אחוז מהרכוש לכל אחת. זאת מהטעם שפורט בצוואה לפיו הבנות קיבלו עזרה עם נישואיהן בעוד שהבן לא קיבל דבר.

השאלות שכבוד בית המשפט התבקש להכריע בהן היו, "האם הצוואה משקפת את רצונה החופשי של המצווה? האם המנוחה ידעה להבחין בטיבה של צוואה? האם נפל פגם צורני בעריכת הצוואה? האם היתה מעורבות יתר של המבקש בעריכת הצוואה?"

פסק הדין נדרש בהרחבה לניתוח האירועים שקדמו לצוואה המדוברת. בית המשפט תיאר את הנסיבות המקרה באופן רגיש ונחוש, "נסיבות המקרה שלפניי סבוכות ומלאות בפיתולים. מעבר להיותן מורכבות ורגישות, מקרה זה מביא לקדמת הבמה את הצורך להתמודד עם הקושי הטמון בקיומם של פערי מידע מהותיים בין הצדדים להליך. בית המשפט נדרש לצאת למסע בזמן, במסגרתו לנסות ולהתחקות אחר אומד דעתה של המנוחה בסמוך למועד עריכת הצוואה, והענקת כלל רכושה למבקש תוך הדרת בנותיה מכל רכוש, ולנסות ללמוד מהם השיקולים והכוחות "שהניעו" אותה לפעול כאמור.

בפסק הדין מודגש כי, "…נקודת המוצא ממנה יש להתחיל את הדיון נוגעת לעקרון של כיבוד רצון המת,  שכן ההנחה היא כי צוואה מבטאת את רצונו האמתי והכנה של המצווה, אשר לאופן שבו יחולק עיזבונו לאחר לכתו מן העולם ואת האוטונומיה של המצווה כפרט ואת זכות הבעלות על קניינו…"

בית המשפט הופך כל "אבן" בפסק הדין, במטרה לקבוע מה היה רצונה האמיתי של המנוחה, ובין היתר בודק את מהימנות החתימות על גבי הצוואות באמצעות בדיקה גרפולוגית, ופורש על פני 69 עמודים מערכת שלמה של שיקולים ותובנות ובהם בין היתר בחן את הלכת מרום המציעה 4 מבחנים:

תלות ועצמאות – שיעריך האם הנפטר היה עצמאי פיזית, תלות וסיוע – האם הנפטר היה תלותי וזקוק לסיוע? קשרי המצווה עם הסביבה – הקשר בין הנפטר לנהנה מהירושה באשר לקשרי הגומלין ביניהם. סיבות עריכת הצוואה – ההתערבות של הנהנה בעריכת הצוואה. בנוסף מציין בית המשפט כי, "על רקע מחויבותו להגשמת רצונה האמתי של המנוחה מחד גיסא, ולנוכח הקשיים הראייתיים העומדים בפני המתנגדת מאידך גיסא", יש להידרש להלכת החוטים
השזורים" כפי שהופיעה בבע"מ 4459/14 פלונית נ' פלונית (6.5.2015), אשר אימץ את פסק דינו של
בית המשפט המחוזי בתל אביב כבוד השופט ש' שוחט בעמ"ש 45610 09 12 ז' ג' א' נ' נ' ג' א'
(19.5.2014) תוך ציון הקביעות החשובות הבאות: "…חוטים שונים של עילות שונות הגם שלא היה בכוחם לבסס עילה –
עצמאית יכולים להישזר יחד לרבדים המחזקים ומבססים את מסקנת -בית המשפט המחוזי. ההשפעה הבלתי הוגנת העולה עד כדי שלילת הבחירה החופשית של המצווה הינה מבחן דינאמי ורחב כקשת החיים. בית המשפט המחוזי נעזר בחוטים השונים כדי להגיע לראייה כוללת המשקפת את מלוא התמונה".

"ניכור בגיל השלישי"

כמו כן בודק בית המשפט בכדי להגיע להחלטה המשקפת את רצון המנוחה גם את שאלת הניכור לעת זקנה והדגיש כי, "חשוב לציין, כי לכל אחד מילדי המנוחה הייתה דירה. אף אחד מהם לא היה מקופח וכולם זכו לסיוע כלכלי. בנסיבות אלה, נותר רק לתהות בדבר הנסיבות שהובילו את המנוחה ובדבר המניע אשר גרם לה לערוך צוואה נוספת, לקראת ימיה האחרונים, ולהדיר ממנה את בנותיה. המצב המסתבר הוא, כי לנוכח מצבה הרפואי המורכב של המנוחה, רמת התשישות והרזון הקיצוני מהם סבלה, "מוזלמנית", כדבריו של פרופ' פניג, מומחה מטעם בית המשפט "פעלה היא או יותר נכון יהיה לומר הופעלה – הלכה למעשה – באופן אוטומטי כ"בובה על חוט" ללא כל יכולת להתנגד לנעשה באופן אקטיבי. נראה כי מכלל ההסתברויות, המנוחה נתונה לחסדי המבקש ולהשפעתו המוחלטת עליה באותה העת. ולפנינו מצב של ניצול הזקן המוחלש", ומציע מבחן עזר נוסף – "ניכור בגיל השלישי" או "ניצול הזקן המוחלש", אשר נבחן במאמרה של ענת ליפשיץ, 'ניכור לעת זקנה כהשפעה בלתי הוגנת בעקבות 'הלכת החוטים השזורים' בו "הוצג הצורך שעוררה הלכת החוטים השזורים לזקק את מהותה של ההשפעה הבלתי הוגנת מעבר למבחני הלכת מרום… המאמר מציע לכנות תת קטגוריה זו בשם ניכור לעת זקנה וגורס כי ניכור לעת זקנה זה, הוא תת-מקרה של השפעה בלתי הוגנת מהבחינה המהותית".

"בסוף המסע" על פי פסק הדין נקבע כי, "מסע זה תם ונשלם. מכלול הנסיבות והשיקולים שהביאו לתוצאת פסק הדין פורטו בהרחבה והביאו למסקנה מסתברת, שלפיה הצוואה לא היתה רצייה של המנוחה, ונעשתה מחמת השפעה בלתי הוגנת וניצול חולשת המנוחה משל היתה "כבובה על חוט". לנוכח האמור ההתנגדות לצוואה הנוטריונית מתקבלת.

——————————————————————

בית משפט לענייני משפחה בתל אביב – יפו

ת"ע 40917-10-17 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל–אביב ואח'

ת"ע 40882-10-17 א' נ' האפוטרופוס הכללי במחוז תל–אביב ואח'

לפני כב' השופטת איריס אילוטוביץ' סגל

תקציר פסק הדין

ט.ל.ח