בית המשפט בנצרת בראשות השופט יוסף סוהיל, קיבל את בקשתם של קרובי המנוח/התובעים למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום הנוירו-רדיולוגיה בהליך תביעת עזבון של המנוח, אשר הובהל בתאריך 27/8/08 לבי”ח רמב”ם עקב אירוע מוחי. מכתב התביעה עלה כי לאחר שיפור כללי במצבו, ובהיותו באשפוז, נפל בתאריך 1/9/08, עת שהה במקלחת בבית-החולים ונחבל במצחו. לאחר הנפילה חלה הידרדרות במצבו הרפואי, בהמשך לקה באירועים איסכמיים, ובתאריך 08/9/8 בהיותו מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ, הלך לעולמו.
מפסק הדין עולה כי, התביעה הוגשה תחילה נגד שתי נתבעות, בשלב מסוים נדחתה נגד הנתבע 1 (שירותי בריאות כללית), נוכח הסכמה שהגיעו אליה התובעים והנתבעת, ונותרה נגד משרד הבריאות-בי”ח רמב”ם (להלן: “הנתבעת”, או “המשיבה”, או “בית-החולים). הבקשה הנדונה בתביעה הוגשה כ-20 ימים לאחר ישיבת ההוכחות האחרונה (שהתקיימה ב-18/4/11) בשעה שבה כבר הסתיימה שמיעת הראיות.
לטענת המבקשים, לאחר תם שמיעת הראיות, ולאחר שהמומחים מטעם שני הצדדים ומטעם בית-המשפט, נחקרו על חוות דעתם, הוברר כי “שאלת המפתח” הדורשת הכרעה, היא האם האירוע המוחי הראשון בו לקה המנוח, ובעטיו הובהל לבית החולים, היה דמם מוחי או אירוע איסכמי?
המבקשים מפנים לתשובות המומחים שנחקרו ובפרט לעדות המומחה מעטם בית המשפט, אשר הסכימו כי אכן הייתה חשיבות גבוהה, ואף מכרעת, לאבחון האירוע המוחי הראשון כאירוע של דימום מוחי ולא כאירוע איסכמי.
עוד טענו המבקשים כי ראוי שבית-המשפט ימנה, גם בשלב זה, מומחה בתחום הנוירו-רדיולוגי. לאחר שהוברר כי מי מהמומחים, ובכללם המומחה מטעם בית-המשפט, אינם מומחים בתחום הנוירו-רדיולוגי, הדרוש בכדי לאבחן באופן מדויק ומקצועי את צילומי ההדמיה לראש שבוצעו למנוח.
המשיבה התנגדה לבקשה. לטענתה, כתב התביעה מייחס לנתבעת 2 רשלנות שהתבטאה באי- השמירה על המנוח בעת שהותו באשפוז, דבר שהוביל לנפילתו במקלחת, ולפטירתו מאוחר יותר ותו לא. זאת ועוד, המומחה מטעם בית המשפט מונה בהסכמת שני הצדדים, לאחר שמינויים של מספר מומחים קודמים בוטל מסיבות שונות, מבלי שהמבקשים יעלו כל טענה באשר למומחיותו, בטרם מתן חוות-דעתו.
המשיבה מציינת את הפסיקה הקובעת, כי מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט לא יעשה כדבר שבשגרה, והוא נועד למקרים חריגים, בהם התברר לבית-המשפט כי אין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות, ללא קבלת חוות-דעת רפואית נוספת, או כשחוות-דעת המומחה הראשון אינה מהווה בסיס ראוי להערכת מצבו הרפואי של הנפגע.
בדיון והכרעה נקבע כי, “אין חולק כי בסמכותו של בית-המשפט למנות מומחה רפואי נוסף מטעמו בכל שלב. הבקשה אמנם מוגשת בשלב שלאחר תום שמיעת הראיות, אך עוד בטרם הוגשו סיכומים ראשונים בכתב. זאת ועוד, אין לומר כי הסכמת המבקשים באשר לזהות המומחה ואי-העלאת טענה מצדם באשר למומחיותו, בשלב שלפני הגשת חוות הדעת, מונעות מהם מהעלות בקשה למינוי מומחה נוסף בתום שמיעת הראיות. עדיין, יש לבחון את הבקשה לגופה.”
זאת ועוד הוסיף כב’ השופט, “מסכים אני עם המבקשים כי שאלת האבחון של האירוע המוחי הראשון אכן התבררה, לאחר שמיעת עדויות שלושת המומחים, כשאלה בעלת חשיבות רבה, ואין אני מביע, בשלב זה, דעה נחרצת באם מדובר בשאלה “מכרעת”, בלשון ב”כ המבקשים; אך אין ספק כי לאבחון המדויק של האירוע המוח הראשון הייתה השלכה רבתי באשר למהלך הטיפולים הרפואיים שניתנו למנוח בהמשך, ומכאן חשיבותה לצורך הכרעה בטענה של רשלנות רפואית. ועוד, סבורני כי הצדדים טעו לחשוב שמדובר בבקשה למינוי מומחה נוסף. מומחה נוסף מתמנה כדי ליתן דעתו באותן שאלות להן נזקק המומחה הראשון שמונה ע”י בית-המשפט. אך אין זה המקרה שלפנינו. ענייננו למעשה בבקשה למינוי מומחה לצורך ספציפי, נקודתי ומצומצם, הוא פענוח צילומי הדמיה מסוימים, כשהצורך בכך עלה רק בתום שמיעת הראיות. הצורך בכך עלה, הן בשל הספקות שנותרו בשאלה זו, הן בשל העובדה כי מי מהמומחים, ובכלל המומחה מטעם בית המשפט, לא פענח בעצמו את צילומי ההדמיה; ומאידך, בהינתן ששאלה זו התבררה כשאלה בעלת חשיבות רבה…”
לסיכום קבע כי כב’ השופט יוסף סוהיל, “בטרם סיום, ראוי להדגיש, כי בניגוד לטענת המשיבה, עילת התביעה נגדה אינה מצומצמת לעילת הרשלנות שגרמה לנפילה המנוח במקלחת, בעת אשפוזו. עילות התביעה משתרעות גם לתחום הרשלנות הרפואית…. הנני מקבל את הבקשה”.
בנסיבות, לא נקבע צו להוצאות.
————————————————–
ניתן ביום ה – 18 ספטמבר 2020, בית משפט השלום בנצרת ת”א 35703-04-11
בפני כב’ השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא – בהעדר הצדדים.
המנוח ואח’ נ’ קופת חולים כללית ואח’
