You are currently viewing תם, אך לא נשלם – כרונולוגיה של החלטה
רשלנות רפואית

תם, אך לא נשלם – כרונולוגיה של החלטה

ההיגד ‘תם אך לא נשלם’ מוכיח את עצמו כנכון כל פעם מחדש. כשנדמה שכבר נאמר הכל וישיבת ההוכחות האחרונה נחתמה פנו התובעים בתביעת עזבון מנוח בבקשה למינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט בתחום הנוירו-רדיולוגיה. הבקשה נידונה במסגרת ת”א 35703-04-11 המנוח ואח’ נ’ קופת חולים כללית ואח’ בבית משפט השלום בנצרת בפני כב’ השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא.

כב’ השופט יוסף סוהיל, “…מסכים אני עם המבקשים כי שאלת האבחון של האירוע המוחי הראשון אכן התבררה, לאחר שמיעת עדויות שלושת המומחים, כשאלה בעלת חשיבות רבה, ואין אני מביע, בשלב זה, דעה נחרצת באם מדובר בשאלה “מכרעת”, בלשון ב”כ המבקשים; אך אין ספק כי לאבחון המדויק של האירוע המוח הראשון הייתה השלכה רבתי באשר למהלך הטיפולים הרפואיים שניתנו למנוח בהמשך, ומכאן חשיבותה לצורך הכרעה בטענה של רשלנות רפואית…”

מלשון ההחלטה עולה כי, “מדובר בתביעת עזבון של המנוח, אשר הובהל בתאריך 27/8/08 לבי”ח רמב”ם עקב אירוע מוחי. לאחר שיפור כללי במצבו, ובהיותו באשפוז, נפל בתאריך 1/9/08, עת שהה במקלחת בבית-החולים ונחבל במצחו. לאחר הנפילה חלה הידרדרות במצבו הרפואי, בהמשך לקה באירועים איסכמיים, ובתאריך 08/9/8 בהיותו מאושפז במחלקה לטיפול נמרץ, הלך לעולמו.

התביעה הוגשה תחילה נגד שתי נתבעות, בשלב מסוים נדחתה נגד הנתבע 1 (שירותי בריאות כללית), נוכח הסכמה שהגיעו אליה התובעים והנתבעת, ונותרה נגד משרד הבריאות-בי”ח רמב”ם (להלן: “הנתבעת”, או “המשיבה”, או “בית-החולים). הבקשה בה עסקינן הוגשה כ-20 ימים לאחר ישיבת ההוכחות האחרונה (שהתקיימה ב-18/4/11) שבה כבר תמה שמיעת הראיות. לטענת המבקשים, לאחר תם שמיעת הראיות, ובפרט לאחר שהמומחים מטעם שני הצדדים ומטעם בית-המשפט, נחקרו על חוות דעתם, הוברר כי “שאלת המפתח” הדורשת הכרעה, היא באם האירוע המוחי הראשון בו לקה המנוח, ובעטיו הובהל לבית החולים, היה דמם מוחי או אירוע איסכמי”.

עיקר הדיון בהחלטה נסוב סביב שאלת חשיבות שאלת המפתח ומהמשך ההחלטה עולה כי, “המבקשים מפנים לתשובות המומחים שנחקרו ובפרט לעדות המומחה מעטם בית המשפט, פרופ’ לקר, אשר הסכימו כי אכן הייתה חשיבות גבוהה, ואף מכרעת, לאבחון האירוע המוחי הראשון כאירוע של דימום מוחי ולא כאירוע איסכמי. עוד לטענת המבקשים, משהוברר כי מי מהמומחים, ובכללם המומחה מטעם בית-המשפט, אינם מומחים בתחום הנוירו-רדיולוגי, הוא תחום ההתמחות הדרוש לאבחון מדויק ומקצועי של צילומי ההדמיה לראש שבוצעו למנוח, ונוכח הספקות שעלו, ונותרו, באשר לשאלה אם האבחון של ה-CT 5 מיום האשפוז (08/8/27) שהמנוח סבל מדימום מוחי, ולא מאירוע איסכמי, היה אבחון נכון ומדויק, מן הראוי שבית-המשפט ימנה, גם בשלב זה, מומחה בתחום הנוירו-רדיולוגי.”

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, כתב התביעה מייחס לנתבעת 2 רשלנות שהתבטאה באי-השמירה על המנוח בעת שהותו באשפוז, דבר שהוביל לנפילתו במקלחת, ולפטירתו מאוחר יותר, הא ותו לא. ועוד, המומחה מטעם בית המשפט מונה בהסכמת שני הצדדים, לגבי זהותו, לאחר שמינויים של מספר מומחים קודמים בוטל מסיבות שונות, מבלי שהמבקשים יעלו כל טענה באשר למומחיותו, בטרם מתן חוות-דעתו. המשיבה מציינת את הפסיקה הקובעת כי מינוי מומחה רפואי נוסף מטעם בית המשפט לא יעשה כדבר שבשגרה, והוא נועד למקרים חריגים, בהם התברר לבית-המשפט כי אין באפשרותו להגיע לחקר האמת בשאלות הרפואיות ללא קבלת חוות-דעת רפואית נוספת, או כשחוות-דעת המומחה הראשון אינה מהווה בסיס ראוי להערכת מצבו הרפואי של הנפגע.

בדיון והכרעה קבע כב’ השופט יוסף סוהיל כי, “אין חולק כי בסמכותו של בית-המשפט למנות מומחה רפואי נוסף מטעמו בכל שלב. הבקשה אמנם מוגשת בשלב שלאחר תום שמיעת הראיות, אך עוד בטרם הוגשו סיכומים ראשונים בכתב. זאת ועוד, אין לומר כי הסכמת המבקשים באשר לזהות המומחה ואי-העלאת טענה מצדם באשר למומחיותו, בשלב שלפני הגשת חוות הדעת, מונעות מהם מהעלות בקשה למינוי מומחה נוסף בתום שמיעת הראיות. עדיין, יש לבחון את הבקשה לגופה”.

זאת ועוד הוסיף כב’ השופט, “מסכים אני עם המבקשים כי שאלת האבחון של האירוע המוחי הראשון אכן התבררה, לאחר שמיעת עדויות שלושת המומחים, כשאלה בעלת חשיבות רבה, ואין אני מביע, בשלב זה, דעה נחרצת באם מדובר בשאלה “מכרעת”, בלשון ב”כ המבקשים; אך אין ספק כי לאבחון המדויק של האירוע המוח הראשון הייתה השלכה רבתי באשר למהלך הטיפולים הרפואיים שניתנו למנוח בהמשך, ומכאן חשיבותה לצורך הכרעה בטענה של רשלנות רפואית. ועוד, סבורני כי הצדדים טעו לחשוב שמדובר בבקשה למינוי מומחה נוסף. מומחה נוסף מתמנה כדי ליתן דעתו באותן שאלות להן נזקק המומחה הראשון שמונה ע”י בית-המשפט. אך אין זה המקרה שלפנינו. ענייננו למעשה בבקשה למינוי מומחה לצורך ספציפי, נקודתי ומצומצם, הוא פענוח צילומי הדמיה מסוימים, כשהצורך בכך עלה רק בתום שמיעת הראיות.

הצורך בכך עלה, הן בשל הספקות שנותרו בשאלה זו, הן בשל העובדה כי מי מהמומחים, ובכלל המומחה מטעם בית המשפט, לא פענח בעצמו את צילומי ההדמיה; ומאידך, בהינתן ששאלה זו התבררה כשאלה בעלת חשיבות רבה… יתרה מזאת, כפי שב”כ התובע פירט בבקשתו, גם המומחה מטעם בית-המשפט, מסכים שהמומחיות הטובה ביותר לצורך פענוח הצילומים נתונה בידי מומחה נוירו-רדיולוג”. עם דעה זו הסכים אף פרופ’ רפפורט, המומחה מטעם הנתבעת”.

לסיכום קבע כב’ השופט סוהיל כי, “בטרם סיום, ראוי להדגיש, כי בניגוד לטענת המשיבה, עילת התביעה נגדה אינה מצומצמת לעילת הרשלנות שגרמה לנפילה המנוח במקלחת, בעת אשפוזו. עילות התביעה משתרעות גם לתחום הרשלנות הרפואית… הנני מקבל את הבקשה. החלטה בדבר מינוי מומחה בתחום הנוירו-רדיולוגי, מטעם בית המשפט, תינתן בנפרד, ותישלח לצדדים”.

בנסיבות, לא נקבע צו להוצאות.

———————————————————————————

ניתנה היום, כ”ט אלול תש”פ, 18 ספטמבר 2020 בהעדר הצדדים.

בית משפט השלום בנצרת

ת”א 35703-04-11 המנוח ואח’ נ’ קופת חולים כללית ואח’

בפני כב’ השופט יוסף סוהיל – סגן נשיא

התובע:

עיזבון המנוח פלוני ז”ל

באמצעות יורשיו

ע”י ב”כ עו”ד איתן פלג

נגד

הנתבעים:

1 . שירותי בריאות כללית ן

ע”י ב”כ עו”ד ליה ברנט

2 . מדינת ישראל – בית חולים רמב”ם

ע”י ב”כ עו”ד כריסטינה חיימוביץ’ ועו”ד יבגני קופפר

 

ט.ל.ח