תופעת גניבת זרע או “אבהות בכפיה” עקב החלטה חד-צדדית שמקבלת האישה מתעצמת ברבות השנים. על פי עו”ד מירית ענתבי, מומחית לדיני משפחה וחקיקה, “מדובר בתופעה, שהינה מגפה חברתית, מוסרית ואתית קשה ביותר אשר פוגעת באושיות החברה. לפיכך, על המדינה ובכללה המערכת השיפוטית להוקיעה מתוכה מוקדם ככל האפשר בכדי למנוע סבל מכל הנוגעים בדבר, ובמיוחד מהילדים הנולדים אל מציאות שכזו”. על פי עו”ד יאיר רגב ניתן לייחס לתופעה גם היבט פלילי ולהוכיח כי המדובר בעבירת גניבה על פי חוק העונשין, תשל”ז-1977. השורה התחתונה – בית המשפט עדיין לא יצר פסיקה בנושא והדבר עדיין בגדר צריך עיון כל פעם מחדש ככל שמוגשות תביעות בנושא.
בכנס שיזמה עו”ד ענתבי בנושא אמרה, “שמתי לי למטרה לחולל שינוי בתחום הזה לאחר שהבנתי כי הנושא כמעט אינו מוכר בבתי המשפט. בהמשך הגשתי תביעה נזיקית תקדימית בישראל לבית משפט אזרחי בגין נזקים גם שאינם ממוניים שנגרמו לגבר. בהמשך פעלתי בבתי משפט לענייני משפחה בכל הנוגע להפחתת מזונות במקרים מסוג זה, באופן שגם האשה תישא באחריות מוגברת מתוקף קבלת החלטה חד צדדית שלה. הכל בראיית טובת הילדים, שמחקרים פסיכולוגיים רבים מצביעים שהם יסבלו מתופעות קשות מאד, בילדותם ובבגרותם. ולא פחות חשוב אני פועלת להביא את התופעה למודעות שופטים שלא הכירו בה בגלוי בעבר. חשוב לציין שוב כי מדובר במקרים בהם האשה במכוון נכנסת להריון, כאשר היא יודעת שהגבר לא מעוניין, ותוך הטעייתו שנוטלת אמצעי מניעה”.
בכנס התארחה, בין היתר, שופטת ביהמ”ש לענייני משפחה אורית בן דוד לבל שהציגה פס”ד שפסקה והתייחסה בדבריה לתופעה ואמרה בין היתר כי, “התופעה הזו של אבהות בעל כורחו היא סקלה רחבה של מקרים אבל השכיחים שבהם הייתה תרמית או הוצג מצג שווא, המקרים שהגיעו לפסיקה מאוד מעניינים”. השופטת בן דוד לבל הציגה פסק דין שפסקה בנושא ב – 2014 ובמרכזו בחור חרדי ששרת בצבא ובהיותו סטודנט דל אמצעי ניהל מערכת יחסים עם אשה – אחות במקצועה שהרתה למרות שהציגה בפניו כי היא משתמשת בגלולות. האשה החליטה ללדת. לא היה חולק שההיריון לא היה מתוכנן. כשהוא שמע שהיא בהריון הוא נחרד. פסה”ד קבע כי האשה תישא בנטל המזונות בהתאם לשכרה שהיה גבוה פי כמה”. בנוסף התייחסה השופטת בן דור ואמרה, “זוהי תופעה שצריך למגר אותה. הגבר עדיין צריך להיזהר ועדיין יש לו אשם תורם. אך המשפט צריך להטיל סנקציות ולקבוע מזונות מופחתים במקרה כזה. בנוסף מתקיימים שלשה ראשים של נזיקין: תביעה חוזית, תרמית, רשלנות”.
בהמשך להתייחסות למזונות המופחתים מוסיפה עו”ד ענתבי, “זו מהפכה! הצעד הראשון ההיסטורי שעשיתי במיגור המגפה: עשרות פסקי דין בתיקי לקוחותיי של קביעת מזונות מינימליים, ואפילו העמדתם על פחות מהמינימום לפי הדין. זהו הישג שתרם ותורם כיום במיגור המגפה!
זאת ועוד מוסיפה עו”ד ענתבי, “אמם של אותם קטינים מבצעת מעשה חמור, שתוצאתו, בראש ובראשונה, פגיעה אנושה באותם קטינים חסרי האונים אשר אמם גזרה עליהם מראש, מחד, לגדול ללא אב על כל ההשלכות הפסיכולוגיות של הדבר, ומאידך, עם דמות מחנכת של אישה אשר גנבה את זרעו של אביהם; ואם בכך לא די – האשה מסבה נזקים כבדים ביותר לגבר ולמשפחתו-אשתו וילדיו (ככל שאינו רווק), ממוניים ושאינם ממוניים, ולסביבתו הקרובה, ועליה ליתן את הדין על כך”.
מעל כל במה אפשרית את מדברת גם על הקשה מכל – חשש לגילוי עריות – איך זה קשור?
“התופעה הנדונה מגבירה את הסיכון לתופעה חמורה ביותר – גילוי עריות, שהרי חלק מהאבות בעל כורחם נשואים ובעלי משפחות. ומה לגבי כל אותן משפחות שנהרסו, נהרסות ותיהרסנה עת נשותיהן של הגברים הנשואים תגלנה את עובדת הולדת הילד הנוסף, עת אחים בעל כורחם יגלו את עובדת הולדת אחיהם למחצה”. גילוי העריות קיים לא רק אצל נשואים אלא גם בקרב אלו שיולידו ילדים עם אשה אחרת/ינשאו בעתיד גם!”
מה בנוגע ל”אשם תורם”?
“אין כאן אשם תורם, ואומר עוד בכאב כי אותם גברים מרגישים כי מדובר באונס תרתי משמע; אונס כנגד גופו של הגבר בעת ביצוע גניבת הזרע. זהו אונס, אשר להבדיל מאקט חד-פעמי, חוזר על עצמו שוב ושוב עת הגבר נדרש כל חודש בחודשו לשלם לאשה סכום לא מבוטל בגין האונס שבוצע כנגד גופו, ותוצאותיו של האונס ניכרות לאורך כל חייו של הגבר; הגבר נידון לחיות בידיעה שנולדו לו ילדים בכפייה, לסבול מבעיות נפשיות, כגון איבוד האימון במין הנשי, אי-יכולת לקיים קשר זוגי עם בת זוג ועוד”.
מה התקדים המשפטי שיצרת בעניין?
“במסגרת תביעה נזיקית תקדימית שהגשנו, ניסינו לשכנע את בית המשפט כי המדיניות השיפוטית הראויה בהתאם לתחושת המוסר, הצדק החברתי וצורכי החברה המשתנים, לאחר בחינת ערכים, אינטרסים רלוונטיים ומשקלם היחסי, היא לקבוע חד-משמעית כי חובתה של אשה הינה שלא להיכנס להריון מבן זוגה ליחסי מין ללא הסכמתו, שלא לגנוב את זרעו וכפועל יוצא להפכו לאב בעל כורחו. ואם החליטה לעשות כן, עליה לשאת בתוצאות מעשיה, קרי לנזקים שנגרמו לגבר ולסביבתו הקרובה בגין כך”.
זה נראה ריאלי?
“מיגור תופעה זו יכול שיעשה רק בדרך של הרתעה של אותה אישה אשר ביצעה עבירות אשר בכל חברה מתוקנת נחשבות לעבירות חמורות; רק בדרך שאותה אישה תשלם בפועל על מעשיה. אולם, לא זו בלבד שלכל אלה, החוק במדינת ישראל ומערכת בתי המשפט, בכל הכבוד הראוי, נותנים יד, ולמצער, לא פועלים למיגורה, אלא שפועל יוצא מהעדר החקיקה, והמדיניות השיפוטית הנוהגת, הוא עידודה של תופעה זו.
על כך מרחיב עו”ד יאיר רגב, מומחה למשפט הפלילי אשר התארח בכנס אף הוא ולאחרונה מפנה למספר סעיפי חוק כזרקור אל עבר התופעה ולטענתו ניתן מכוחם לתבוע נשים אשר נטען כנגדם כי “גנבו את זרעו של גבר”.
“הפסיקה בתחום הפלילי טרם הכריעה כי מדובר בסוג של גניבה. המחוקק גם טרם חוקק חוק ספציפי על מנת לקבוע כי המדובר בעבירה פלילית המחייבת ענישה בגין ביצוע מעשה כזה. בהעדר חקיקה ופסיקה ניתן להיעזר בהגדרות הרחבות של עבירת הגניבה המופיעות חוק העונשין, בנסיבות המתאימות ניתן לייחס למעשה של “גניבת זרע” או “נטילת זרע” את העבירה של גניבה בתחבולה או גניבה בטעות הבעל ובידיעת הנוטל שההחזקה הושגה כך.
השאלה המשפטית שטרם נדונה היא האם נטילת הזרע של הגבר במרמה או בתחבולה יכול לענות על ההגדרה בחוק של “דבר הניתן להיגנב”, בחוק נקבע כי הוא צריך להיות “דבר בעל ערך שהוא נכסו של אדם”. ניתן להתייחס לזרע כנכס בעל ערך רגשי או נכס אישי של אדם ולתת את הדגש על המטרה העתידית של הנטילה ולערך הנכס העתידי, עד היום הפסיקה דנה בנכסים מוחשיים בעלי ערך כלכלי בלבד. הגיע השעה לפרשנות מרחיבה”.
עולה שוב השאלה מה הוא הזרע? אולי הוא “דבר” המוגדר בחוק גם כ”זכות וטובת הנאה” שניתן לקבלם במרמה?
“עבירת המרמה המוגדרת בחוק העונשין יכולה להוות פתרון נוסף, אם בעבירת הגניבה הסוגיה היתה האם הזרע הוא “דבר הניתן להיגנב”, אזי בעבירת המרמה ההגדרה רחבה יותר. מכאן שגבולותיו של ה”דבר” לצורך עבירת המרמה מוגדר ככל זכות וטובת הנאה – הם מקיפים ורחבים עד מאד. העבירה של קבלת דבר בתחבולה על-פי חוק העונשין היא עבירה “משלימה” לעבירת המרמה, והיא נועדה לתפוס ברשתה מקרים שבהם אדם מקבל “דבר” תוך שימוש באמצעים או עשיית מעשים בחוסר תום לב, גם אם אין בכך כדי מרמה ממש. מדובר בניצול מכוון לרעה של אי ידיעה, של טעות וכיוצא באלה”.
אם כך האם ניתן לייחס ל”גניבת הזרע” אשמת גניבה או מרמה במובן הפלילי שלה?
“סעיפי החוק שניתן ליחס לנושא מובילים לכך שאפשר לפעול גם במישור הפלילי – דרושה יצירתיות משפטית ושימוש מושכל בהגדרות הקיימות בחוק”.
קשה לי שלא להציב זרקור לנושא עם השאלה – רגע, אבל אם אתה לא רוצה שיקחו לך אל תאפשר לקחת – אל תיתן פתח – תשמור על הנכסים שלך…
“נכון – יש רמאים מדופלמים – גם אם אדם לא משגיח ולא שומר עדיין אסור לקחת ולהפיק טובת הנאה מנכס שנגנב.
והשאלה אם החוק הפלילי צריך לעסוק בכך או לא?
במקרים רבים אדם יכול למצוא את עצמו במצב שהוא הפך להיות או עלול להיות הורה בניגוד לרצונו, ושלא מתוך חוסר זהירות מצדו, אלא בעקבות הצגת מצג כוזב מצד אשה כלפי גבר – מצג שנועד להוליכו שולל שהיא משתמשת־באמצעי־מניעה.
גניבת זרע הינה מעשה שבו נעשה שימוש בזרע של אדם ללא ידיעתו או הסכמתו או חרף התנגדותו. וכאשר האשה נכנסת להריון ויולדת למעשה נכפית על הגבר מציאות בעל כורחו שהוא לא התכוון אליה ולא רצה בה. מאמר זה מבקש להראות, כי הכלים שהמשפט הישראלי העמיד לרשותנו בסוגיה זו ממציאים לנו אפשרות לפתרונות גם מתחום המשפט הפלילי”.
עו”ד ענבתי, מה לדעתך צופן בחובו העתיד?
“חקיקה רלוונטית ועד אז כל מקרה לגופו כאשר המטרה היא הפחתת מזונות עד ביטולם, תביעות נזיקין והעמדה לדין פלילי”.
——————————————————————————
*עו”ד מירית ענתבי היא מומחית בדיני משפחה וחקיקה, מייסדת מרכז ״עמית״ לגישור ובוררות, יו”ר פורום כנסת וחקיקה ויו”ר (משותף) ועדה ארצית לניכור הורי וסרבנות קשר בלשכת עורכי הדין, ממונה מטעם ראש עיריית ראשון לציון בוועדה לזכויות הילד ומייסדת מרכז “עמית” לגישור ובוררות.
*עו”ד יאיר רגב הוא עורך דין פלילי אשר מאחוריו כ-27 שנות שירות במשטרה במחלקות המודיעין והחקירות.
***אין במאמר משום ייעוץ משפטי כלשהו וכל העושה שימוש בנאמר עושה זאת על דעת עצמו/ה ואחריותו/ה בלבד.
