דרוש/ה עו"ד/מגשר/ת
טוב – אז גם אני צפיתי ב"זרים מושלמים" של פאולו ג'נובזה. כמו החיים תרתי משמע הסרט באופן כללי אינו מושלם, אבל הוא בנוי מרגעים מושלמים וכמעט מזוקקים. כאלה שרק החיים יכולים לברוא. העלילה מבוססת על משחק הזוי, שבו עומדת למבחן הכנות והשקיפות בין בני הזוג באופן האכזרי ביותר.
החברים מניחים את הניידים, אותם מכנה אחת הדמויות בסרט "הקופסא השחורה", במרכז שולחן האוכל במהלך ארוחה משותפת,
כאשר הכלל בלתי מתפשר- כל השיחות, ההודעות, המיילים שמתקבלים נשמעים/נקראים יחד.
אתם יכולים לתאר את מה שהתרחש סביב השולחן. קל זה לא היה. כל כך הרבה תובנות שקשה לי בכלל אפילו להתחיל למנות.
האקספוזיציה כמו בכל סרט שמכבד את עצמו, מרמזת על העתיד לבוא והתמה נוכחת בכל סצינה, עד לרגע השיא והוא בניגוד לסרטים אחרים אינו יחיד, לפחות בעיני. שכן בנוי מרגעי שיא בודדים שמביאים לשיא המרכזי בו, שממנו לאט לאט מתרחשים ההתרה ואחר כך הזיכוך באמצעות סוף מיוחד במינו, שהותיר אותי עם חיוך שדומה לחיוך שעולה על הפנים כשמתעוררים מחלום רע, ושמחים לדעת שזה היה רק חלום שמתערבב עם המציאות וכל ניואנס בו מתחלק לאלפי ניואנסים קטנים ומנפץ לרסיסים את עולמן של כל הדמויות. ולא זה לא ספוילר, זה האופן היחידי שבו אני יכולה לתאר איך כמעט הרגשתי בסרט הזה. משום שאולי בסרט זה יכול להיגמר כך, אבל בחיים במקרה כזה, כל אחת מהדמויות (כמעט), צריכה להעלות בקבוצת הוואטסאפ/פייסבוק לחברים: דרוש/ה עורך/ת דין או מגשר/ת. רצוי את שניהם, בכדי לשרוד בהליך המתבקש לאחר ארוחה שכזו עם מקסימום שקיפות – סו קולד, שבה אפשר היה למצוא הכל מהכל, תרתי משמע, מנות פתיחה, מנות ביניים, מנה עיקרית וקינוח 'טירה מיסו', שנשאר כמעט שלם.
אם עדיין לא הצצתם לחיי הדמויות ב"זרים ומושלמים" אל תחמיצו. אני צפיתי בסרט לבד אבל הרוב באולם היו זוגות שצחקו במקומות הנכונים, שתקו במקומות הנכונים ונדמה לי שחלק מהם גם זזו באי נוחות על הכסא. ככה זה שסרט מעורר כל כך הרבה אפשרויות הזדהות עם הגיבורים. "זרים ומושלמים" הוא עד כה הסרט הכי אותנטי שלי השנה.
