הוכחת אבהות של זוג בני אותו מין נקבעה שלא באמצעות בדיקת רקמות.
בית המשפט לענייני משפחה בתל אביב בפני סגן הנשיא, כבוד השופט נפתלי שילה, פסק לאחרונה בשאלה, האם להצהיר על התובעים לאור ראיות שהציגו כאבות ילד שנולד בהליכי פונדקאות בארה”ב, זאת מבלי שנערכה בדיקת רקמות לבירור האבהות לאור סירובם לבדיקה זו. מפסק הדין עולה כי, בני הזוג שנישאו בקנדה בנישואין אזרחיים לפני 12 שנה, הביאו לעולם ילדה בהליך פונדקאי שהתקיים בארה”ב ב – 2008. שנתיים לאחר מכן ביצעו הליך נוסף של פונדקאות ממנו נולד ילדם השני.
בנקודה זו סיפורם של השניים מקבל תפנית, שכן האבות שקיבלו צו הורות שניתן להם בבית משפט בארה”ב, סורבו בשעה שביקשו לקיימו בישראל ונדרשו לבדיקת רקמות, שתוכיח קשר גנטי בין האב ממנו נלקח הזרע שהופרה בביצית האם הפונדקאית לבין הקטין. זאת בשל החשש שעלה לטענת הנתבע – היועץ המשפטי לממשלה, כי קיימת סבירות לפיה ייתכן והאשה הפונדקאית נכנסה להריון מבעלה ולא מזרעו של התובע.
“מלכת הראיות”
בג”ץ אליו עתרו בבקשה להורות על רישום הקטין כבנם, דחה את בקשתם והפנה אותם לבית המשפט לענייני משפחה להמשך הטיפול ברישום, על סמך מסמכים שהגישו. פסק הדין המשתרע על פני 16 עמודים, בחן לעומק מסמכים רפואיים רבים ונעזר לשם ביאורם בסיועו של עד מומחה.
מעדותו של המומחה, שהתבססה על בחינת מסמכים ראשוניים ונוספים שהוגשו, עלה כי הטענה לסיכוי שהפונדקאית הופרתה מזרעו של בעלה נמוך ועומד על פחות מאחוז אחד. מה שמותיר את הסיכוי שהאב הוא האב הגנטי, על 99 אחוז. כמו כן, עלה מעדות המומחה כי לא נראה שהתקיים על פי המסמכים הרפואיים, ביוץ אצל הפונדקאית באותה תקופה, שיכול להביא להריון שלא מזרעו של האב.
בדיון והכרעה שערך קבע כבוד סגן הנשיא שילה, עולה כי התובעים הרימו את נטל ההוכחה בעניינם וכי למרות שהראייה הטובה ביותר בבירור מעין זה, היא בדיקת רקמות המהווה “מלכת הראיות”, שיטת המשפט בישראל, מאפשרת את הרמת נטל השכנוע, ואין כלל לפיו מחויבת התביעה להציג ראיה מכסימלית, אלא די בראייה “מספקת”.
אפליה פסולה
זאת ועוד, התייחס בית המשפט לטענת הנתבע, לפיה סירובם של התובעים לערוך בדיקה גנטית לקביעת אבהות, מעלה חשד כי הם חוששים שבדיקה זו, תשלול קשר גנטי, ולכן סירובם צריך לשמש כראייה נגדם. לכך התייחסו התובעים, כי דרישה זו מופנית לזוגות חד מיניים בלבד, ולכן מדובר באפליה פסולה.
בית המשפט דחה את טענת הנתבע, אך ציין כי בדיקה כזו היתה מועילה לקטין, שטובתו היא לברר את שורשיו הגנטיים לאשורם באמצעות הבדיקה הגנטית. לשיטתו בדיקה כזו עשויה היתה לקצר את ההליך ולהוזיל אותו עבור התובעים, אך סירובם הנובע מה”עיקרון” שהוזכר לעיל הובן וכובד על יד בית המשפט שלא פסק לתובעים הוצאות.
בסיכומו של דיון קבע בית המשפט, כי יש להיעתר לתובענה ולהצהיר כי התובע הוא אביו של הקטין, מאחר ובן זוגו מגדל אף הוא את הקטין מאז היוולדו, לאור זאת ניתן צו הורות פסיקתי, אשר לפיו גם בן הזוג נקבע כהורה של הקטין. עוד ציין בית המשפט, כי מדובר בזוג המגדלים יחדיו ילדים שנים רבות ושניהם מהווים אבות להם על כן אין כל צורך בקבלת תסקיר לפני מתן הצו. עוד הדגיש בית המשפט, כי אין מחלוקת לפיה מטפלים התובעים מטפלים במסירות בקטין מושא תביעה זו מזה חמש שנים, מה שלא נסתר מעיני הנתבע שהתנגד כאמור לאבהות זו. לפיכך, אין מקום לבדוק את יכולותיו והורותו של בן זוגו של האב הביולוגי.
(תמש 32901-05-14)
