נדמה שנכתבו אלפי פסקי דין אודות סוגיית האב בעל כורחו. למרות שהם שונים אחד מהשני בנסיבות ובפסיקות – הם דומים דומים עמוק בפנים ומספרים סיפור על אהבה קצרה וילד או ילדה.

בית משפט לענייני משפחה בנצרת בפני כבוד השופט אסף זגורי, סגן נשיא, נדרש לקבוע מה יהיה היקפם של דמי המזונות שעל אב לשלם לבנו, שלטענתו נולד כתוצאה מגניבת זרע מה שהפך אותו לאב בעל כורחו.
התביעה הוגשה באמצעות אם הקטין כבן ה – 9, כנגד אביו ובמסגרתה תביעה לאבהות, משמורת והסדרי ראייה. זאת לאחר שניתן פסק דין קודם בהמשך לבדיקה גנטית כי הנתבע אכן אבי הקטין. בפסק דין זה נקבע כי לא נקבעו הסדרי ראיה וכי המשמורת תהא בידי האם. בתוך כך הבהיר האב חזור והבהר, על אף ניסיון שנעשה על ידי בית המשפט לשנות את דעתו, כי יש לו זוגיות חדשה ואינו מעוניין בכל קשר עם הילד.

על גניבת זרע ותקוות שוא

מטענותיה של האם עולה בין היתר, כי במסגרת קשר זוגי ביניהם נכנסה להיריון עליו שמרה בשל בקשתו של האב לא לבצע הפלה, בשעה שהיתה כפסע מביצועה ובשל הבעת רצונו להתחתן באופן מיידי. צעדים שנעשו בהמשך לבקשה זו ובהם פתיחת חשבון בנק משותף ביקור ברבנות ופתיחת תיק נישואין, זאת בצל דרישה מצידו לחתימה על הסכם ממון עליו חתמה. כל אלו רק העצימו את הרגשתה, כי הקשר ביניהם מבשיל לכדי חתונה וחיים משותפים וציפיה לילד משותף. עם זאת טוענת האם כי מספר ימים לפני החתונה, הכל השתנה לאור בקשתו של האב להפסיק את ההיריון, בטענה כי שינה את דעתו ולאחר שסירבה ניתק עימה כל קשר. האם שלימים ילדה את תינוקה, הציעה לו לבצע בדיקת רקמות אך זה סרב ולא הכיר בילד. היא מצידה לא יצרה קשר עם אף גבר נוסף וציפתה כל העת לחזרתו ולהכרתו בילד שנולד וגדל ללא אב.
ציפייתה של האשה לחזרתו התחלפה בהכרה כי הדבר לא יקרה, לאור הידיעה כי האב עומד להינשא שוב והידיעה כי לאיש בת נוספת עבורה משלם מזונות בגובה של 3000 ₪. אז החליטה להגיש בשם בנה תביעה, מתוך הבנה כי לאחר נישואי האב תאבד לחלוטין התקווה ליצירת קשר עם בנו.
מטענותיו של האב עולה כי מדובר במקרה טהור של גניבת זרע, וכי האם הינה ערמומית ומניפולטיבית שעשתה הכל בכדי להיכנס להיריון ממנו, לאחר שבעת היכרותם היתה כבת 35 והחליטה להכנס להריון בכל מחיר לא משנה ממי. האב המשיך וטען כי קיים עימה יחסים פעם אחת בלבד, בעודה מבטיחה לו כי היא נוטלת גלולות למניעת היריון אבל בפועל טענה כי אינה זוכרת אם נטלה את הגלולה. בשל כך רכשו גלולת פוסטינור ולטענתו נטלה את הגלולה בנוכחותו. השניים נפרדו ולטענתו לא הודיעה לו האם כי נולד לו בן במשך 9 שנים, עד לרגע בו נודע לה כי הוא נישא לאשה אחרת והם נמצאים בתהליך של טיפולי פוריות וכל רצונה הוא לפגוע בהם. את התמונה הפסטורלית לפיה תכננו להינשא במשותף, מתאר האב כמי שהובל על ידי האם לתהליך אליו לא רצה כלל להכנס, וטוען כי ביקש ממנה לבצע הפלה שלה נקבע כבר תאריך אך זו בוטלה ביוזמתה, ומאותו רגע החלה בהליכים לארגון חתונה אליהם נגרר בעל כורחו והוא מעולם לא רצה בהריון, לא ידע על הלידה לא הוזמן לברית, לא נתבקש לערוך בדיקות ולמעשה למעט הטרדות טלפוניות כלפי אשתו מנותק ביניהם הקשר. זאת ועוד, האם עובדת ומשתכרת היטב ואין ביכולתו לשאת בהוצאות המזונות שהאם דורשת אלא רק בחלק יחסי בלבד של ההוצאות ההכרחיות.

“פיתוי אינו מעשה מרמה”

בית המשפט מתייחס להשתכרות הצדדים ומתעכב על כך כי האם חלתה והיא מתקיימת מקצבאות בלבד. יוער כי בהמשך לבדיקות גנטיות נקבעה אבהותו על הקטין ונפסקו לאב מזונות.
כבוד השופט זגורי, ערך דיון נורמטיבי בנושא מזונות אב בעל כורחו, וזאת באופן כללי מבלי לקבוע כאמור כי מדובר במקרה הנוכחי. קביעתו המוקדמת לדיון היתה הקטין אינו אחראי ואינו אשם בכל הקשור לעוולות שביצעו הוריו. לאור זאת אינו אמור להינזק בכל רמה שהיא מנסיבות הולדתו. בית המשפט מעלה תהיה מדוע כאשר מדובר בתביעת מזונות, שאותה הוא מכנה פשוטה יחסית השקיעו הצדדים משאבים וזמן, שכן ברור היה לכל כי האב הינו אב בעל כורחו שלא היה מעוניין לא בהיריון ולא בלידת הילד.
בית המשפט משתמש בדברי השופט שמגר בפסק דין שעסק בעניין דומה, המבהיר כי גבר אחראי לתוצאות מעשיו, בין אם נעשו בתוצאה ממעשה פיתוי או שלא, שכן, “פיתוי אינו מעשה מרמה ומי שאינו יכול לעמוד בפיתויים לסוגיהם אינו פטור בשל כך מאחריות למעשיו”.
בית המשפט מסתמך על פסקי דין דומים ופורש לאחר מכן את כל צרכיו והוצאות הכרוכות בגידולו, ובתוך כך דן בכל רכיב בתשומת לב מירבית ובהם שני נושאים נוספים – העובדה כי 9 שנים לא שילם האב עבור פרנסת בנו והעובדה השניה כי אינו מעוניין בקשר עם בנו מה שמותיר את האם כמי שנושאת בנטל לבדה.
בסיכומו של יום קובע בית המשפט, כי האב ישא בתשלום של 2,180 ₪ מזונות שיופחתו החל מגיל 13 ל – 2000 וזאת עד שימלאו לו 18 שנים, ובהמשך יצומצמו לשליש, עד לסיום שירותו הצבאי או השירות הלאומי. בתוך כך העיר כי הסכסוך יכול היה להסתיים בשלבים מוקדמים יותר אילו היו משכילים לקבל את הפשרה שהציע בית המשפט.

————————————————–

תמ”ש 52057-05-15

*בכפוף לתקנון.

אין באמור משום ייעוץ משפטי כלשהו.

אודות הכותבת