הקלות הבלתי נסבלת של טרגדיות במסגרת הבית והמשפחה, מוכיחה את עצמה כל פעם מחדש. ילדים שנשכחים ברכב הוריהם, ילדים שנפצעים בתוך הבית ואף מוצאים את מותם בבית הבטוח והמוגן שלהם. תקופת החופש הגדול היא התקופה המסוכנת ביותר, אבל תאונות קורות כל הזמן.

אנו סוברים כי הבית שלנו הוא המקום הכי בטוח עבור ילדינו. אבל האמת רחוקה מלהיות כזו. הבתים שלנו מאובזרים בחפצים מסוכנים, נטולי סורגים, אין הקפדה על בטיחות ויש הרבה שטחים אפורים, במיוחד כשילדים מתגוררים בשני בתים במצב של גירושין ובית אחד בדרך כלל בית שכור שאינו מותאם במרבית המקרים לילידם. “זה יכול לקרות לכל אחד”, אומר פרופ’ דני גימשי לבקשת ‘פוקוס משפטי’ להתייחס לטרגדיות שמתרחשות בבתים בכלל ובמהלך החופש הגדול בפרט.
מדוח שכלל נתונים על היפגעות בלתי מכוונת של ילדים שפרסם ‘בטרם’, המערך הלאומי לנתוני היפגעות ובטיחות ילדים, עולה כי בין השנים 2011-2020, מתו 777 ילדים בתאונות שהתרחשו בבית או בפנאי תאונות ובהן, טביעה, כוויה, מכה/חבלה, התחשמלות, דקירה, מכת חום, התייבשות, גוף זר, נפילה הרעלה. זה יכול לקרות לכל אחד ובכל בית, אומר פרופ’ גימשי ומוסיף, “אני מדגיש כי הסיכון קיים בכל בית – אבל כשיש שני בתים בעקבות גירושין הסיכון כמובן מוכפל”.

אין כמו בבית 1

“אחד המקומות שבהם בטיחות מוצאת את ביטויה היא המשפחה – המקום הכי מסוכן הוא הבית”, אומר פרופ’ דני גימשי, תת ניצב בדימוס, ראש המחלקה לקרימינולוגיה, המסלול האקדמי המכללה למנהל הרבה מאוד תאונות קורות בבית. ובית זה אומר בחיק המשפחה תוך כדי בילוי בבית, בטיול, בשעת האוכל, בשהייה בבריכה. בכל מקום כזה יש המון סיכונים ממשיים. אנשים מתים בתאונות שמתרחשות בתוך הקונסטלציות הזו שקוראים לה משפחה, ונרשמים מאות של נפגעים במהלך חודש. החל מזה שמחזיקים תינוק והוא נופל או מכניסים ילד לאמבטיה שהיא חמה מדי, או אוכלים אוכל מסוכן או נשברת צנצנת והילד מרים ומכניס לפה, או שנפל עליו חפץ כבד, מעקה נמוך מדי או רעוע מדי, ועוד ועוד. יש המון סיכונים – המון מפגעים. כדאי לנו להיות ערניים לכך”.
בעצם הבית שאמור להיות המקום הכי בטוח הופך להיות מקום מסוכן.
“בהחלט. כפועל יוצא ממה שאני אומר, אם הסכנה נמצאת בתוך הבית, בקרב המשפחה אז המשפחה היא זו שיכולה למנוע את הסכנות הללו ולהקטין אותן עד היעלמן כליל במידת האפשר”.
זה לא ברור שאדם ישאף לסביבה בטוחה בכל הנוגע לביתו מבצרו?
“זה לא קורה באופן טבעי, אלא צריך לחנך אליו. צריך לתת כלים, חלק מהמשפחות לא מנוסות חלק חסרים להם כלים. המנגנון הארגוני הזה שקוראים לו משפחה – הוא גם זה שיכול וצריך ומסוגל למנוע את התופעות האלה”.
למעשה ילדים להורים גרושים/חיים בנפרד מסתכנים כפול?
” התשובה היא כן”. במשפחה עם הורים גרושים הילד מסתכן פעמיים. בלי כמובן להפנות אצבע מאשימה ובלי להכליל, אבל כן להתחבר לעובדות שבית הוא מקום מסוכן ואם יש שני בתים הסיכון מוכפל. יכול שיסתתרו בבית הרבה סכנות שילד לא מכיר וגם ההורה לא מכיר/ה בבית שהוא בית שכור לצורך הדוגמא אליו עבר רק לאחרונה”.

אין כמו הבית 2

בית חדש או כזה שאנו מתגוררים בו שנים רבות, מחייבים אותנו לסיור מקדים ולזיהוי סכנות בטיחותיות אפשריות. זה מתחיל מדלת הכניסה ועובר בכל חדר וחדר בבית. אל חדרי המיון בבתי החולים מגיעים ילדים רבים שנפגעים מתאונות ביתיות ובמהלך שעות הפנאי בבילוי עם משפחתם. בקבוק יין מלא שנפל על ראש של ילד, טלויזיה שנפלה, פינות חדות של שולחן, חלונות ללא סורגים, שטיח שאינו מהודק לריצפה ועוד ועוד.

איך הסיכון הזה מוכפל לילד שחי בשני בתים למשל?
“ילד שחי בשני בתים במסגרת הסדר גירושין למעשה צריך להתרגל לשניהם והוריו חייבים להתאים את הבית אליו ולגילו. למשל, אמבטיה גבוהה מדי שילד עלול ליפול ביציאה ממנה, מה שאינו רגיל אליו בבית הנוסף שלו אצל האם/אב, חיבור לגז שאולי לא בטיחותי מספיק, טלויזיה שאינה מותקנת טוב או גבוהה מדי, תרסיסי חרקים למיניהם וחומרי ניקוי שלא מקפידים להניח במקומות מסתור, דלתות שנטרקות על ידיים, סכינים חדים מדי של שף, אוכל מסוכן במקרר שאפשר להיחנק ממנו או שהוא אף מקולקל ולא ראוי למאכל אדם, תרופות שמאוחסנות במגירות נמוכות שילדים קטנים עלולים להשתמש בהן, אוכל מקולקל במקרר, אינספור דוגמאות לסכנות שניתן למצוא בבית ושוב – זה יכול לקרות בכל בית, אבל במיוחד כשילד מגיע ל”ביקור” באמצע השבוע וכל סוף שבוע שני לבית של האב/אם. הסכנות אורבות בכל מקום”.

מה עושים?
“חייבים לבדוק ולנטרל כל סכנה אפשרית – כמובן שאם אפשר להתייעץ עם בעל מקצוע עדיף – אבל ניתן בעין רגילה ועם הבנה סטנדרטית לזהות סיכונים בבית, לדוגמא כמו אלה שפירטתי למעלה”.
אם נתחבר לנושא הכואב – שכיחת ילדים ברכב
“אלו הן טרגדיות שניתן למנוע. על ידי אמצעים טכנולוגיים, התנהגותיים ועל ידי הגברת המודעות”.
זה יכול לקרות לכל אחד?
“ברור כשהאב/אם נמצאים במתח, טרודים, עסוקים במחשבות, בסידור ענייני עבודה בטלפון ועוד ועוד תשומת הלב מוסתת. זה יכול לקרות. זה קורה – עובדה”.
לך זה גם יכול לקרות?
“גם לי זה יכול לקרות, זה ברור. ולכן משום שאני מודע לזה אני נוקט בכל מיני אמצעים לעשות בדיקות נוספות ולוודא. אנחנו חייבים להיות מודעים ולהתנהג בהתאם. מודעות לשבירות ולהתנהגות אנושית ולחולשות שלה, היא המפתח למניעת טרגדיות מסוג זה ובכלל”.

*בכפוף לתקנון

*הנתונים מבוססים על נתוני בטרם האחרונים לשנת 2020 והתמקדו בפגיעות במרחב הביתי.

ט.ל.ח