פסק דין העוסק בתביעתה של אשה לפרשנות הסכם ממון, עליו חתמו בני הזוג בפני נוטריון מספר ימים בטרם נישאו בשנת 2007 ואושר בבית המשפט. כ- 4 שנים לאחר מכן, חתמו בני הזוג על הסכם ממון נוסף. ברגע האמת בו הוצא הסכם הממון מהמגירה, עלה

הצורך בפרשנות לו, שהיא לב ליבו של הדיון בתביעה בפני כב’ השופטת שפרה גליק, בבית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו שקבעה בקדם משפט כי מטעמים מהותיים, אין בפניי תביעה לאיזון משאבים, אלא תביעה לפרשנות הסכם….”
מפסק הדין עולה כי הסכם הממון הראשון שקיבל את אישור בית המשפט, כלל התייחסות לשיתוף מלא בכלל הזכויות והרכוש מכל סוג שהוא ומכל מקור שהוא, ומועד החלתו יהיה קרות אחד משני המקרים והמוקדם מבניהם – הולדתו של ילד משותף או לאחר 3 שנים מחתימת ההסכם.
ההסכם המוגדר כהסכם שני נחתם בפני נוטריון, אך לא אושר בפני בית המשפט, ומתעלם לחלוטין מההסכם הראשון שקיומו אינו מוזכר בו אף במילה. לטענתה של התובעת, להסכם השני אין תוקף משום שלא אושר על ידי בית המשפט, ותביעתה היא לשיתוף כולל בכל הזכויות ובהן זכויות עבר וזכויות עתיד עד למועד פרידתם. טענה נוספת שהעלתה התובעת היא כי משנת 2011, מבריח בן זוגה לשעבר רכוש רב, מקיים קשר עם נשים ובמיוחד עם אשה מסוימת, שהינה מאהבת שלו והיא תובעת את אכיפת הסכם הממון הראשון אותו אישר בית המשפט.

ירושה והיעדר עילת תביעה

הסעדים שעלו מהתביעה בין היתר, הם הכרה בהסכם הממון הראשון לפיו לשיטתה יתקיים שיתוף בכל הזכויות, תינתן הצהרה בדבר אי החלתו של “…הפרק השני של חוק יחסי ממון בין בני זוג התשל”ג 1973”. ולקבוע את מועד השיתוף ביום בו עזב את הדירה. כמו כן תובעת מחצית מזכות בעלות על דירה אותה ירש, וכן את מינויו של אקטואר להורות על רישומן של זכויות הצדדים ופירוקן.
בן הזוג לשעבר כפר בכל טענות התובעת, שלטענתו בין היתר עילת תביעתה אינה ברורה ובהיעדרה של עילת תביעה דינה להידחות. עוד טען כי טיעוני כתב התביעה מופרכים ומנוגדים להסכם הראשון. לטענתו של הנתבע בת זוגו לשעבר מעוותת את ההסכם, ומתעלמת מההסכם השני שלמרות שלא אושר בבית המשפט, נחתם בפני נוטריון ובכוחו לשלול את זכאותה לזכויות בירושת אימו, מה שניתן להבין גם מההסכם הראשון. כמו כן מעולם לא העלים מידע ורכוש והתנגד לדרישות כספיות נוספות שדרשה בתביעתה.
במבוא הדיוני מפרטת השופטת גליק את השתלשלות התביעה, ומציינת כי בקדם המשפט קבעה בהחלטתה, כי על התובעת לתקן את תביעתה, שכן אין מדובר בתביעה לאכיפתו של ההסכם ובתביעה לאיזון משאבים בה ניתן לפסוק, אלא לפרשנות הסכם שאינה עילת תביעה עצמאית.
בהמשך דנה השופטת גליק בהסכמים שנחתמו ומשמעותם, כאשר ציינה כי משמעות ההסכם השני, הינה ביטולן של ההוראות בדבר הפיכתו של רכוש לפני הנישואין, לרבות רכוש מירושה לרכוש משותף. המחלוקת לפיכך הינה תקפות ההסכמים. התובעת טוענת כי ההסכם השני אשר מבטל חלק מההוראות אינו תקף, שכן לא אושר בבית המשפט וכי הנתבע סבור שלמרות זאת יש להסכם השני משמעות.

גישה מחמירה, גישה מקלה וחזות הכל

בנקודה זו מציינת השופטת גליק, כי אין להתעלם מההסכם השני, אף אם לא אושר בבית המשפט ומתייחסת לפסיקה קודמת, ובין היתר לדבריו של כב’ השופט הנדל בפס”ד פלוני, אשר נשען על פסיקה קודמת וקבע כי הסכם ממון “אינו חזות הכל בכל הנוגע ליחסי הממון בין בני זוג”. כמו כן מתייחסת לכלל הפסיקה שהציגה בפסק הדין, ומעלה לדיון גישה מחמירה וגישה המקלה בכל הנוגע לאישור או אי אישור הסכם ממון בשאלת התוקף.

כאן מוסיפה את התייחסותו של מחבר הספר ‘יחסי ממון ורכוש, הדין והפסיקה’, ניסים שלם, ממנה עולה כי הסכם ממון שאושר בבית המשפט, נשלט על ידי דיני החוזים, ודיני יחסי הממון בין בני זוג באופן מצטבר או משלים. אם תיווצר התנגשות בין דינים אלו, יכנס כלל הפרשנות ואז יגבר הדין הספציפי על הכללי. גישה זו אינה שוללת לפי המחבר את הסכם הממון שלא עמד בהוראות חוק יחסי הממון, אלא מכירה בו כהסכם התקף על פי חוק החוזים כחוזה לכל דבר. העובדה כי הסכם ממון לא אושר בבית המשפט, למעשה גורמת לכך כי לא יחול על ההסכם כוחו של סעיף 11 לחוק יחסי הממון, לפיו אף אחד מבני הזוג לא יוכל לפנות בבקשה לבית המשפט, בכל הנוגע לנקיטת אמצעים לשמירת זכות קיימת או עתידה המפורטת בהסכם. בנקודה זו מבהירה השופטת גליק, כי אינה מקבלת את טענתה “המובלעת” של האשה, לבטלותו ופגות התוקף לכאורה של ההסכם השני, ומבקשת להחליט באיזו גישה לנקוט במקרה זה. המחמירה או המקלה? לאחר שמעלה לדיון בפסק הדין תמצית מחקירתה של התובעת, קובעת השופטת גליק כי ההסכם השני תקף לכל דבר, בין אם הוסדר על פי סעיף 5 לחוק יחסי הממון המתייחס לזכות לאיזון בפקיעת הנישואין או בין אם מהווה כלי פרשני להסכם הראשון.

אומד דעתם של הצדדים

בהמשך בודקת את מידת ותקפות השיתוף שבין הצדדים, ובוחנת בין היתר לשם כך את השאלות, האם התכוונו לשותפות ברכושם טרם נישואין או לירושותיהם במהלכם. עם שימת לב לירושה הספציפית של אם הנתבע שהלכה לעולמה ב – 2013, ואת המועדים הקשורים ליום הנישואין, חתימת ההסכמים.
לצורך כך מצטטת בפסק הדין תמלילי חקירות הצדדים, שלאחריהם קובעת כי היחס בכל הנוגע לשיתוף עתידי מכוון לרכוש שיירכש, ולא לרכוש שמקורו בירושה של אחד מהצדדים. כאן מבקשת השופטת גליק לקבוע מהם הנכסים שהינם בני איזון, אבל מציינת כי מאחר ולא הוגשו בפניה תצהירי רכוש ולא נוהלו הוכחות בכל הנוגע לטענותיהם, זאת בכל הנוגע לרכוש האמור להיות מאוזן בין הצדדים וכי אין בתביעה סעד המתבקש לאיזון משאבים כאמור, לא נענתה לבקשה מטעמים פרוצדורליים הכרוכים בהגשת בקשה בכתב ומטעמים מהותיים.
שוב מציין פסק הדין כי מדובר בתביעה לפרשנות הסכם, שאינה עילת תביעה ואין תביעה לאיזון משאבים. את כל הנוגע לטענות על העלמות, יש להוכיח ורק אם תצליח לעשות זאת תקבל את הסעדים אותם תדרוש. שוב ולסיום מדגישה השופטת גליק, כי אין בפניה תביעה לאיזון משאבים ומציינת כי, התובעת בחרה להגיש תביעה ובה סעדים ל”פרשנות הסכם” ול”צווים ללשכת רישום המקרקעין, בגין מחצית זכויות” ו”בקשה לקבוע את מועדי השיתוף בין הצדדים”, זאת כאשר הלכת השיתוף לא חלה על הצדדים. נקבעו הוצאות לטובת הנתבע בסך 7,500 ₪.
——————————————————–
תה”ס 27265-05-14
הכותבת הינה משפטנית ואין בנאמר משום ייעוץ משפטי
בכפוף לתקנון האתר
תה”ס 27265-05-14 תיק בית משפט לענייני משפחה בתל אביב-יפו,