על תבונה ורגישות
הדיון בוועדת החוקה חוק ומשפט, שהתקיים בראשית השבוע בכנסת’ ועסק ביישום התקנות לביצוע חוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה (הוראת שעה) התשע”ה 2014, היה טעון. לפי הלך הרוח של המוזמנים לו שהציגו ניירות עמדה כפי שנסקר בחלק א’ של הכתבה, היה זה אך צפוי. בחלק זה תביא הכתבה את הקולות, הדעות והתגובות שעלו בעקבות כניסתו הצפויה של החוק. בשיח שהתקיים לאחר הדיון במרחבי הרשת ובכלל, נראה שהקולות העולים מהשטח אינם אחידים.
המרואיינים/ות שהתראיינו לכתבה זו, מציגים/ות תמונה רחבה של יישום החוק ומציגים עמדות שונות ובחלקן משלימות זו את זו. ד”ר פרץ סגל, בשעתו ראש תחום חקיקה במשרד המשפטים, וכיום מנכ”ל משותוף באגודה הישראלית לגישור ויישוב סכסוכים – ‘איליס’, (חשוב להדגיש כי גישור הוא הליך שפונים אליו בהסכמה. החוק אינו מחייב בני זוג ללכת לגישור’ אלא מאפשר להם במסגרת פגישות המהו”ת להתוודע אליו ואף להתנסות בו”).
עו”ד מירית ענתבי, מתמחה בחקיקה ודיני משפחה, מייסדת ‘מרכז עמית’ לגישור ובוררות, (“במישור המהותי – כל הליך לפתרון סכסוכים בדרכי שלום הוא מבורך, בראש ובעליון – לטובת הילדים. ברם, זהו ניסיון לרתום את העגלה לפני הסוס”), עו”ד לימור גריסרו, מגשרת ומתמחה גם בגירושין בשיתוף פעולה, (“אני בעד החוק! אני מאמינה כי הליכים בדיני משפחה חייבים לעבור קודם הליך גישור, בדרך של הדברות והסכמות”.) המגשר יניב שוורצמן, יו”ר ‘לשכת המגשרים’, (“החוק גאוני ויוביל להפחתה במספר הזוגות שיתגרשו. יש קשיים פרוצדורליים, אבל זו מהפכה של ממש ומהפכה אורכת זמן ואינה חפה מתקלות”).
בפוסט שפרסמה שרת המשפטים איילת שקד בבוקר הדיון, אמרה בין היתר כי “יש לזכור שסכסוך במשפחה גורם לנזק רב לילדים, ויש לשמור עליהם ולמזער פגיעה זו. אפשרות הפניה להליך התדיינות, מאפשרת כאמור הדברות למטרת שלום בית”. הפוסט גרר אחריו תגובות רבות, אשר נעו בין שלילת רעיון החוק לבין עידודו. בפתיח התגובה שנמסרה מלשכתה נמסר, “מטרת ‘תקנות שלום בית’, למזער ככל הניתן את הסכסוך המשפחתי שגורם נזק בעיקר לילדי הזוגות…”
חובה שהיא זכות, או ההיפך
כאמור וכפי שהתפרסם באתר ‘פוקוס משפטי’, לאחר ישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט, החלה הכנסת ביום שני האחרון לדון בתקנות לחוק הסדר התדיינויות בסכסוכי משפחה. מהסיכום שעלה לאתר הכנסת עלה כי, “החוק נועד לסייע לבני זוג ליישב סכסוכים בהסכמה, ולצמצם את ההתדיינויות המשפטיות, באמצעות הפניית תובענות תחילה להליך של יישוב סכסוך. החוק, שמקורו בהצעת חוק ממשלתית מוזג עם הצעות חוק פרטיות, של חברי הכנסת מרב מיכאלי, שולי מועלם רפאלי, עליזה לביא ויריב לוין, ומתבסס בעיקרו על המלצות צוות ההיגוי לעניין הגישור בבתי המשפט לענייני משפחה, ובבתי הדין הדתיים בראשות השופט בדימוס יצחק שנהב. מהחוק עולה כי, חלה חובת הסדר התדיינויות מוקדם בסכסוכי משפחה. עפ”י החוק, אדם המעוניין להגיש תובענה בעניין של סכסוך משפחתי, יידרש להגיש תחילה בקשה ליישוב הסכסוך לערכאה השיפוטית. הבקשה תופנה ליחידת הסיוע שליד בית המשפט או בית הדין הדתי. ורק לאחר מספר פגישות ביחידת הסיוע, ובאין הסכמה בין הצדדים, תערך התדיינות בבית המשפט או בבית הדין הדתי בנושא”.
עוד מפרט הסיכום כי “לאחר הגשת בקשה, יוזמנו הצדדים ליחידת הסיוע למספר פגישות מהו”ת (מידע, היכרות ותיאום). בפגישות יקבלו הצדדים מידע על ההלכים המשפטיים הקשורים בסכסוך המשפחתי, על השפעתם והשפעת גירושין על הצדדים ועל ילדיהם. בנוסף, יחידת הסיוע תבחן עם הצדדים את צורכיהם ורצונותיהם ואת טובת ילדיהם, וכן ואת האפשרות ליישב את הסכסוך בהסכמה, באמצעות הליכים ליישוב סכסוך בהסכמה, כגון גישור. במהלך תקופה זו לא יוכלו הצדדים להגיש תביעה ושום ערכאה לא תדון בעניין הסכסוך המשפחתי, למעט בבקשה לסעד זמני לשמירת המצב הקיים או לסעד דחוף. אם הצדדים לא הגיעו להסדר מוסכם בחלוף התקופה האמורה, הצד שהגיש את הבקשה רשאי יהיה להגיש תובענה לערכאה המוסמכת לדון בעניין. במטרה לבדוק את השפעתו והשלכותיו של החוק, נקבע כי החוק יעמוד בתוקפו במשך שלוש שנים מיום התחילה, וכן כי מדי שנה, תקבל ועדת החוקה חוק ומשפט דיווחים משר המשפטים ומשר הרווחה על יישום הוראות החוק. עקב סיבות תקציביות החוק שהיה אמורה להיכנס לתוקף ביום 17.9.15 תחולתו נדחתה בעשרה חודשים”. מסיכום הדיון בוועדה שהתפרסם באתר הכנסת עלה כי, “הדיון שנערך היום בתקנות המעשיות ליישום החוק, היה טעון ובחלקו קולני”. כמו כן בסיכום נכתב בתמצית כי, “יו”ר הוועדה ח”כ ניסן סלומינסקי אמר, “אני מרגיש שיש פה אנשים שמתנגדים לחוק והם מנסים לעשות את זה באמצעות טרפוד של התקנות. אני לא אאפשר את זה”. ח”כ רחל עזריה התרעמה על כך שיחידות הסיוע לא יפעלו בשעות אחר הצהריים והערב. לדבריה, “אנו מבקשים להקים מנגנון שיפעל ליישב סכסוכים בדרך של גישור, אז למה שההליך יבוא על חשבון ימי עבודה? התקנות, הינן פרי יוזמה של חוק שהצעתי ואשר נועד להגדיל את הפתרונות לסכסוכי גירושים בדרכי שלום, בלי מריבות על חזקת הגיל הרך, בלי לקרוע את הילדים ולבזבז את כל הכסף המשפחתי על עורכי דין״.
שאלת יחסינו לאן?
ההסתייגות לחוק העולה מהשטח, מעידה על מצוקה ולחץ מצידם של כל הנוגעים בדבר, זוגות החשים כי כופים עליהם את תהליך הגישור, עורכי דין שמרגישים כי החוק אינו מגובש דיו ומגשרים המברכים עליו. ולכך מתייחס בין היתר, ד”ר פרץ סגל, ממנסחי החוק בשנת 2014, בשעתו ראש תחום חקיקה במשרד המשפטים, וכיום מנהל בשיתוף באגודה הישראלית לגישור ויישוב סכסוכים – איליס אומר בתגובה ראשונה לשיח שהתעורר בעקבות כניסתו של החוק לתוקף, “החוק חשוב מאין כמוהו והתקבל על פי המלצות בקונצנזוס בצוות היגוי, בראשות סגן נשיא בית המשפט למשפחה ברמת גן, השופט שנהב שכלל נציגים של ערכאות השיפוט בענייני משפחה, משרדי הממשלה, לשכת עורכי הדין, ארגוני נשים, מגשרים ומומחים מן הציבור שבו הייתי חבר. המלצות הצוות פורסמו בתזכיר חוק בשנת 2005”.
הכצעקתה?
“החוק אינו מחייב בני זוג לפנות לגישור, אלא קובע הליך מקדמי לפני שמגישים תביעה לגירושין, הנקרא בקשה ליישוב סכסוך. הליך זה הונהג כ-20 שנים לפי תקנות סדר הדין האזרחי. מטרת ההליך היא לבחון עם בני הזוג מהי הדרך המתאימה להם לפתור את הסכסוך, לאחר שניתן להם מידע על האפשרויות השונות שעומדת בפניהם והשלכותיהן על בני הזוג ובפרט הילדים. ממחקר שנעשה באנגליה לצורך הדוגמא, עולה כי זוגות בטווח של 5 שנים מיום הגירושין, אומרים שהמהלך היה טעות, כי המערכת לא נותנת לאנשים כלי אלא להתדיין בדרך של מלחמה”.
אחת הטענות היא שחל איסור בחוק על ליווי של עורך דין לפגישות המהו”ת
“החוק קובע שלפני שבני זוג נכנסים ל”מלחמה” בבית המשפט עליהם לשמוע, מאנשי מקצוע ביחידת הסיוע שבערכאה השיפוטית בפגישות המהו”ת, על האפשרויות ליישב את הסכסוך ביניהם – החל מייעוץ לשיקום היחסים ביניהם, גישור או הליך אחר לגירושין בהסכמה (כמו גירושין בשיתוף פעולה) או התדיינות. ליחידת הסיוע אין סמכות להחליט מהו ההליך שאליו יפנו בני הזוג, אלא יחד עמם לבחון מה הליך המתאים להם וששניהם יסכימו לפנות אליו. כדי להבטיח שהפגישות ביחידת הסיוע יתנו לבני הזוג ייעוץ מתאים, על בני הזוג לנהוג בגילוי לב ולמסר את המידע הרלוונטי, החוק קבע חסיון על מה שיאמר בפגישת המהו”ת. נוכחותם של אנשים נוספים פרט לבני הזוג בפגישת המהו”ת, לרבות עו”ד, עומדת בסתירה למטרות החוק. הוראה דומה הונהגה 20 שנה לפי התקנות ובית המשפט העליון אישר את תקפותן בבג”ץ”.
כאמור מתייחס ד”ר פרץ לבחירה העומדת בפני בני הזוג, “אם בני הזוג מחליטים שהם רוצים להתגרש החוק לא מונע זאת, ולאחר פגישות המהו”ת אם הם לא מעוניינים בגירושין בגישור, פתוחה להם הדרך להגיש תביעה. אך אם מחליטים על שלום בית, ממליצים להן על כיוון מתאים בהתאם למה שהם מסרו ליחידת הסיוע. לכן לדוגמא, אם התברר שהייתה ביניהם אלימות מכל סוג שהיא, יחידת הסיוע תציע להם לפנות תחילה לגורמי הטיפול המתאימים. חשוב להדגיש כי החוק אינו מחייב בני זוג ללכת לגישור, אלא מאפשר להם לחוות את החוויה שבפניה לגישור, וכמובן את יתרונותיה ביישוב הסכסוך, בדרך של כבוד ולמנוע במקומות המתאימים מלחמות מיותרות”.
מהו”ת תרתי משמע
עו”ד מירית ענתבי, מתמחה בחקיקה ובדיני משפחה מתייחסת בתגובתה לשני רבדים, “במישור המהותי – כל הליך לפתרון סכסוכים בדרכי שלום הרי הוא מבורך, בראש ובעליון – לטובת הילדים. ברם, זהו נסיון לרתום את העגלה לפני הסוס”.
תסבירי בבקשה…
“החקיקה בדיני משפחה בישראל הינה ארכאית ומתאפיינת באי-שוויון מגדרי מובהק, לרבות אך לא רק, בנושא המזונות, בנושא המשמורת ועוד, לטובת המגדר הנשי. בנסיבות אלו, בהן תנאי פתיחה של ניהול משא ומתן לא שווים, קרי, נשים יודעות כי מובטחים להן מראש בבית המשפט – משמורת בלעדית על הילדים, דמי מזונות גבוהים, מזונות אשה, תלונות שווא ככלי לסחיטת תנאי רכוש ועוד. לפיכך, כאשר הניצחון מובטח מראש אזי על מה יש לגשר?! כך הליך הגישור יהפוך למיותר, לבזבוז זמן וכסף לריק וחמור מכך – ככלי למשיכת זמן ולקניית יתרונות אסטרטגיים. לפיכך, נכון היה לשנות את החקיקה – לחוקק את התיקון לחוק המזונות ואת חוק הורים וילדיהם, שנוסחיהם נוסחו על-ידי והונחו על שולחנה של שרת המשפטים, איילת שקד ונבחנים על-ידי משרדה בימים אלו, ורק אחר כך, ככל שהדבר יהיה נחוץ, ולעניות דעתי לא יהיה נחוץ, בהינתן חקיקה בדמות אחריות הורית וכלכלית שוויונית, לטפל בהליך הגישור”.
עו”ד ענתבי מתייחסת לרובד השני אותו היא מכנה המישור הטכני לפיו, “יחידות הסיוע אינן לטעמי הגוף המתאים לכך ולתת בידי גוף זה תפקיד נוסף, בעל משמעות כה הרת גורל, זו טעות. בנוסף, זוג השוקל גירושין מבקש בראש ובראשונה לדעת את זכויותיו וחובותיו המשפטיות, ועיקר המחלוקות בעת גירושין גם הן משפטיות, ולפיכך על הגישור להתקיים בפני עורך דין”.
איזה פתרון ניתן למצוא לכך?
“הפתרון שהצעתי בזמנו בפני שרת המשפטים, איילת שקד, הוא להקים את יחידות הגישור בשיתוף פעולה עם לשכת עורכי הדין, קרי שעורכי דין מטעם הלשכה הם שינהלו את הגישור. במשרד המשפטים אהבו את הרעיון. אולם, זה לא קרם עור וגידים מסיבות שונות. יש לבחון ולהציע פתרונות חלופיים, וזהו פתרון התורם הן לציבור המתגרשים והן לחברים בלשכת עורכי הדין”.
פרק א’, פרק ב’ ומה שביניהם
“אני בעד החוק! אני מאמינה כי הליכים בדיני משפחה חייבים לעבור קודם הליך גישור, בדרך של הדברות והסכמות”. אומרת לימור גריסרו, עו”ד לענייני משפחה, מגשרת ומתמחה גם בגירושין בשיתוף פעולה, ובנוסף מגשרת גם ב’איליס’, מתייחסת לדעות לכאן ולכאן . “תיקי משפחה ופירוק תא משפחתי הם תיקים רגישים וטובת הילדים היא חשובה ביותר! בני זוג שמחליטים להיפרד ולפרק את התא המשפחתי, אומנם מסיימים פרק א’ בכל הקשור לזוגיות בניהם, אבל ממשיכים לפרק ב’ בכל הקשור להמשך גידול ילדיהם, כלומר דרכם תמיד מצטלבת ולכן חשוב לשבת ולדבר, להגיע להסכם שיהיה הכי נכון לתא המשפחתי כולו תוך הסתכלות קדימה”.
איך ניתן לגשר בין בני זוג שתהום של כעס מפרידה ביניהם?
“נכון, צדדים לסכסוך נמצאים בניתוק, לא תמיד מתקשרים אחד עם השני, יש צד כעוס יותר וצד פגוע יותר. המתח רב אבל בעזרת מגשר מקצועי, שמנהל את ההליך ועוזר לצדדים לפתח שיחה על האינטרסים של כל אחד מהם, כל צד מקבל את המקום שלו לפרוק ולהביע את דעתו ורצונו, עד שלאט לאט מוצאים פתרונות שעונים על האינטרסים של כל הצדדים. זה לא תמיד פשוט, אבל השיח הפתוח בשולחן הגישור (מה שלא קיים בבית המשפט), לרוב מאפשר התקרבות בין הצדדים לסכסוך, משפר את התקשורת בניהם, ומאפשר להם להגיע להסכמות מהותיות הטובות ביותר עבור התא המשפחתי שלהם”.
החוק מחייב 4 פגישות מהו”ת, ואז הזוג חופשי לבחור בכל דרך שאינה גישורית דווקא. מה ניתן להספיק בארבע פגישות?
“ארבע פגישות ממוקדות ויעילות, בהחלט יכולות להביא להתקדמות ביישוב סכסוך במשפחה, בין בני זוג. לעתים ניתן במספר פגישות מועט לסיים הליך ולהגיע להסכמות, מקסימום מוסיפים פגישה נוספת או שתיים. בהליך גישורי הצדדים יושבים, מדברים ומתפשרים, כל צד מתעקש או מותר על הדברים שיותר או פחות חשובים עבורו, עד שמגיעים להסכמות יחד. אני תמיד שואלת מה עדיף, מלחמות מתישות ארוכות שנים בבית המשפט, הוצאות כלכליות מטורפות שלא נגמרות, מתח נפשי, גרימת נזק בלתי הפיך לילדים? או חשוב וכדאי לטובת כל הצדדים ובמיוחד לטובת הילדים, קודם כל לשבת ולדבר ולעשות הכול בדרך של הידברות, לפני שפונים לערכאות משפטיות”.
מה היתרון של חקיקה כזו אם בכל מקרה ההחלטה אם להמשיך לגישור או להגיש תביעה בידי הזוג?
“אני מאמינה שהחקיקה תוביל לשינוי בתפיסה הציבורית, שינוי בנורמות התנהגות, צדדים הנקלעים לסכסוך ישכילו להבין שישנן דרכים נוספות טובות יותר, קצרות יותר, זולות יותר והכי חשוב ראויות יותר לפתרון הסכסוך אליו נקלעו.
גליה פז, מקימת האגודה הישראלית ליישוב סכסוכים וגישור – איליס, “המצב שבו שליש מהזוגות בישראל מתגרש, מחייב חשיבה אחרת והחוק מבורך! חשוב לזכור שאנחנו נלחמים על החיים של המשפחות והילדים, הנמצאים בתקופה מטלטלת של חייהם. החוק יאפשר להם לחוות דרך אחרת של יישוב הסכסוך ביניהם, תוך שמירה על כבוד ומיצוי כל הצרכים שלהם ושל ילדיהם לאורך זמן, שהרי אחרי הגירושים ממשיכה מערכת יחסים וחשוב שזו תהיה מכבדת ותומכת”.
לכך מצטרף בפה מלא גם יניב שוורצמן, מגשר ויו”ר לשכת המגשרים, התומך לחלוטין בחוק, ואומר, “החוק גאוני משום שמנסחיו הצליחו לזהות את מקור החרפת הסכסוכים. החוק מפנה את הצדדים לקבל מידע ראשוני מיחידות הסיוע”. עוד מוסיף שוורצמן ואומר, “יש טעות בסיסית בהבנת החוק שאינו מדבר על חובת גישור, אלא הצהרה של המדינה בדבר השאלה, מי ראוי לתת את הייעוץ הראשוני בכל האמור ברצונם של בני זוג להתגרש. התשובה המתבקשת על פי מטרת החוק היא לא עורכי/ות דין, אלא עובדים/ות סוציאליים מיחידות הסיוע, שיעשו את הריכוך המתבקש שבעזרתו מרבית מהזוגות יבינו שאין הצדקה לתהליך המסורבל בבית המשפט”.
אז מספר הזוגות המתגרשים בארץ יכול שיקטן?
“לדעתי יישום החוק יקטין את מספר הגירושים בארץ, משום שבפגישות הראשונות יקבלו מידע שאפשר גם אחרת. בכל מקרה, מרבית הזוגות יבינו כי ניתן בהליך גישור, להגיע להבנות בדבר המשך הליך הגירושין וליכולת להגיע להסכם גירושין, ללא הצורך בהליך משפטי יקר ומורכב רגשית ונפשית, שעלול להגיע לפסים אלימים של ממש. תרתי משמע”.
ואיך הליך הגישור עשוי למנוע אלימות כזו?
“רוב הזוגות לא שונאים אחד את השני הם רק רוצים להיפרד. אני מרשה לעצמי לומר גם שרוב הזוגות הם נורמטיביים לחלוטין, בכל הנוגע לרצון שלהם להתגרש, ומגיעים מתוך רצון לפרידה הוגנת, מבלי להתחיל מלחמת עולם. צריך לזכור שתהליך הפרידה הוא מסלול של אבל ומשול למוות. הזוגות מגיעים עם קושי גדול מאוד נפשי ורגשי שבהליך גישורי מכילים טוב יותר”.
בכל זאת השיח סביב החלת החוק מצביע על קושי ביישומו…
“נכון שיש בחוק עדיין בעיות פרוצדורליות, אבל זהו חוק מהפכני ואי אפשר לעשות מהפכות במהירות. מהפכות אורכות זמן. מדובר בשינוי תפיסה כל-כך מהותי וברור שיהיו תקלות בדרך”.
מלשכת שרת המשפטים נמסר בעקבות השיח הציבורי והחשש מאופן יישומו: “מטרת ‘תקנות שלום בית’, למזער ככל הניתן את הסכסוך המשפחתי שגורם נזק בעיקר לילדי הזוגות. אין דבר חשוב מכך, ובקרוב ועדת החוקה תאשר אותן. מדובר בעוד יוזמה עם הפנים לאזרח של השרה, שהובילה גם למתן הפטר לחייבי הוצאה לפועל ולדברים טובים נוספים. השרה מודה לשר יריב לוין ולחברות הכנסת שולי מועלם, מירב מיכאלי ועליזה לביא, שקידמו את החוק בכנסת הקודמת”.
——————————————————————————————————–
לאתר ‘איליס’, האגודה הישראלית לגישור וליישוב סכסוכים
לחלק א’ של הכתבה שעסקה בנושא חוק הסדר התדיינות בסכסוכי משפחה תשע”ה 2014
*הכתבה אינה תחליף לייעוץ משפטי מכל סוג שהוא ואין בה בשום אופן משום המלצה לבחור בהליך גישורי או משפטי.
למען הסר ספק, דברי המרואיינים בכתבה, אינם ייעוץ משפטי או תחליף לו וכל המחליט לפעול לפי דברי המרואיינים עושה זאת על דעת עצמו בלבד ועל אחריותו.
*בכפוף לתקנון.
ט.ל.ח
