שקל אחד חדש, הצוואה שאינה שותקת ו"זעקתו" האילמת של המנוח

בקשת בנות מנוח לקיים את צוואתו של אביהן ולהכריז עליהן כיורשותיו, זאת לנוכח הסתלקותה של אמן מעיזבונו ולאור התנגדותו לקיומה של אחיהן למחצה, בנו של המשיב מנישואיו הראשונים.

העובדות בפסק הדין שנפסק בבית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, בפני סגן הנשיאה כב' השופט אלון גביזון, מתארות כיצד העיסוק בצוואות על כל גווניהן, מטלטל את חייהם של כל הנוגעים בדבר. פסק הדין מספר על פרק ב' שבעקבותיו נולדו לבני הזוג שערכו צוואות הדדיות שתי בנות. הצוואות נכתבו בשני מסמכים נפרדים, ובהן ציוו בני הזוג את רכושם האחד לשני, ובמותם ציוו את רכושם לשתי בנותיהם בחלקים שווים. עוד הוסיפו הוראה לפיה אם ילכו לעולמם האחד לפני השני, כל רכושו של הנותר בחיים יועבר בירושה לבנותיהם. כאשר שמורה להם הזכות לבטל או לשנות את צוואתם בכל עת שירצו. האב שלו ילדים מנישואין ראשונים, ציווה משיקוליו שלו צוואתו לכל אחד מ"יורשי על פי דין שקל אחד חדש".

נישואין שעלו על שרטון

משבר שפרץ בין בני הזוג הוביל לגירושין, שלאחריהם שלחה אשתו לשעבר ואם בנותיהם הודעת ביטול המורה על ביטול הצוואות ההדדיות שנערכו על ידם ומסרה הודעתה לפי סעיף 8א' (ב) (1). מספר חודשים לאחר הודעה זו שם בעלה לשעבר קץ לחייו. בנותיהם הגישו בקשה לקיום צו ירושה לפי הצוואה ההדדית שנחתמה בימיהם הטובים, והציגו את הודעת ההסתלקות של אמם מצוואת אביהן לטובתן. בנו של האב מנישואיו הראשונים, הגיש התנגדות לבקשה זו והחל הליך משפטי שהוסכם בו על ידי באי כוח הצדדים, כי המחלוקת תוכרע מחומר הראיות מבלי לחקור עדים ובהגשת סיכומים.
מטענות הצדדים, עולה כי להודעת הביטול ששלחה האם אין לתת משמעות, וכי זו נתנה בטעות שכן סברה כי חל על ענייניהם תיקון 12, זאת ועוד טענו הבנות כי צוואת המנוח שיקפה את רצונו של אביהן, לאחר שלא היה קשר בינו לבין בנו, שלטענתן אף החרים אותו נהג בו בגסות, לא השתתף בלווייתו, לא ישב שבעה ולא נכח באזכרות. לפיכך רצונו של אביהן המנוח היה לנשלו מכל רכושו. התנגדותו לפיכך, מעידה על היעדרו של תום הלב ואינה עולה בקנה אחד, עם רצונו של האב שביקש כאמור לנשלו מרכושו.
הבן טען מנגד, כי הודעת הביטול של האם מבטלת גם את צוואתו של אביו. זאת מכוח סע' 8א (א), לחוק הירושה לפי תיקון 12, וכך סבר גם אביו כי צוואתו ההדדית מבוטלת, והבקשה לקיימה מצד בנותיו, היא זו שנגועה בחוסר תום לב. כמו כן בעובדה כי הזוג התגרש, ברור היה לאביו כי לא רצה להוריש את רכושו לאשתו לשעבר.

ניתוח ש"לאחר המוות"

בניתוח המשפטי שערך, הבחין השופט אלון גביזון בין שלושה סוגי צוואות: צוואה הדדית שותקת, לפיה אין התייחסות לאפשרות של שינוי הצוואה, צוואה הדדית שאינה שותקת, בה משאירים לעצמם המורישים זכות לשנותה בכל זמן ועת אף אם לאחר מותו של האחר. וצוואה הדדית ובה קיימת הוראה, לפיה חל איסור על שינוי צוואתו של בן הזוג שנותר בחיים. מדגיש השופט גביזון ואומר, כי בצוואה הדדית מתקיים הסכם הדדי בנושא רכושם לאחר מותם. מה שעומד בניגוד לסעיף 27 לחוק הירושה, לפיו המצווה רשאי בכל עת שיחפוץ לשנות את צוואתו. מדגיש השופט גביזון כי בצוואה הדדית למעשה, חופש ההורשה לא מתקיים. מה שמביא להתנגשות בין דיני ירושה, בהם מתקיים חופש ההורשה לבין חוק החוזים, בו מתקיים 'עקרון ההסתמכות' הבא לידי ביטוי בצוואה ההדדית.
השאלה שמעלה השופט גביזון היא כיצד לבחון את הצוואה? כצוואה רגילה בעלת סממנים חוזיים או חוזה עם סממנים צוואתיים? מקשה עוד ושואל – מה גובר על מה? השופט גביזון סוקר את המצב המשפטי לפני תיקון 12 לחוק הירושה, לפיו רשאי כל מצווה לבטל את צוואתו הקודמת, גם אם הינה הדדית שותקת. בכך נשמר החופש של המצווה לשנות או לבטל את הצוואה כל אימת שיחפוץ בכך.

פסה"ד מתייחס לשתי הגישות ובהן ברק בפס"ד מלמד, ודעת הרוב בפס"ד זמיר לפיהן, מצווה בצוואה הדדית שאינה שותקת, רשאי לשנותה גם לאחר מותו של בן הזוג. פסה"ד מציין עוד כי התוצאה זהה אומנם, אבל הנימוקים שהביאו אליה שונים, ומפרט כי על פי ברק, קיים חיזוק למוטיב החוזי לנוכח סעיף מפורש המתייחס לכך ולכן נעדר עקרון ההסתמכות. זאת בעוד שדעת הרוב בפס"ד זמיר מחזקת את הפן הצוואתי שבצוואה ההדדית, המקדש את החופש לצוות בחוק הירושה, ומשכך מתיר למצווה לשנות את צוואתו. בפס"ד זמיר עקרון חופש ההורשה חל בצוואה הדדית שותקת, ובפס"ד מלמד מודגש הפן החוזי ובמרכזו עקרון ההסתמכות, אשר מגביל את זכותו של כל אחד מהמצווים לשנות את הצוואה לאחר פטירתו של בן הזוג לצוואה. זאת אלא אם יוכח אחרת בשני המקרים.
לאחר תיקון 12 ובו התווסף סעיף 8 א' לחוק ובו הדגשה של הפן החוזי ועקרון ההסתמכות, ובכך בא לידי ביטוי "עקרון הכבילה" העומד בבסיס דיני החוזים, אך מדובר על פי פסק הדין בעקרון כבילה מוחלש, שכן הרצון לחזור מצוואה הדדית בחייהם של בני הזוג, מחייב הודעה מראש בכתב ולאחר מות צד אחד, מחויבת השבה בפועל או הסתלקות מהצוואה. בכך מבטא המחוקק על פי פסק הדין, את האיזון שבין הפן החוזי ועקרון ההסתמכות, לבין הפן הצוואתי ובבסיסו חופש ההורשה. זאת ועוד, מתייחס השופט גביזון גם לסיפא שבסעיף 8א (ב) (1) לחוק, לפיו אם נמסרה הודעה על ביטול צוואת אחד מבני הזוג בצוואה הדדית, בטלות הצוואות ההדדיות של שניהם ולא רק הצוואה של המבקש לבטל. שכן ההנחה כי אם אחד מבני הזוג חפץ לבטל את הצוואה האחר מעוניין בביטולה היא הנחה שגויה, שכן מדובר בכפיה על ביטול צוואתו של מי שאולי אינו חפץ בכך. את החופש על ביטול הצוואה יש להשאיר בידיו של בן הזוג המקבל את הודעת הביטול.

המנשל ממנשל פטור?

בדיון ובהכרעה קבע השופט גביזון, כי יש לדחות את ההתנגדות ולקבל את הבקשה לקיום הצוואה של הבנות, מהנימוקים ובהם התיקון לחוק לא יפגע בצוואות שנערכו לפני שנכנס התיקון לתוקף. אין להחיל את התיקון על צוואות שנערכו לפני התיקון, ויתרה מכך אין להחילו על צוואות שאינן שותקות, ובהן נכללת הוראה לפיה כל אחד מהצדדים לצוואה, רשאי להשאיר לעצמו את הזכות לשנותה לפי רצונו ובכל עת שהיא, גם אם לאחר מותו של אחד הצדדים לה.
באשר לצוואות המדוברות, הרי שאינן שותקות, שכן נוכח בהן הסעיף שלפיו רשאים הם לשנות בכל עת את צוואתם ואין לראות בהן צוואות הדדיות. זאת ועוד, מצוואת המנוח עולה כי ביקש לנשל את בנו מרכושו לפי הוראה מפורשת המצווה על "שקל אחד חדש". אי קיום צוואתו ההדדית עליה חתם יוביל למעשה את הבן המנושל לקבל את ירושת אביו על פי דין. מה שלא היה רצונו, שכן מערכת היחסים ביניהם העידה על קרע ביניהם, שהחל זמן רב לפני מותו והמשיך אחריו. כמו כן נרשמה התנהגות פוגענית ואף לאחר גירושיו לא חלה התקרבות ביניהם. הטענה כי הודעת הביטול ששלחה אשתו לשעבר, גרמה לאביו לחשוב כי צוואתו מבוטלת, הינה השערה שלא ברור כיצד יכול היה הבן שמוכח כי לא היה בקשר עם אביו לשערה. לכך אף לא הביא הבן הוכחה. שוב מדגיש השופט גביזון את העובדה, כי טענתו של הבן שאביו לא היה מצווה את רכושו לגרושתו, אינה מגובה בראיות וכי הינה השערתו בלבד, ועומדת בסתירה לראיות שהובאו בתיק, לפיהן ביקש לאחר הגירושין לשוב ולחיות יחד וכן לעובדה כי ממילא הסתלקה מהצוואה. זאת ועוד מוסיף, כי האיש שהלך לעולמו זמן קצר לאחר הודעת הביטול, לא מצא לנכון לערוך צוואה אחרת ולא היתה לו סיבה לשנות את צוואתו, לנוכח הראיות שהוגשו בתיק זה, המלמדות כי ביקש לנשל את ילדיו מנישואיו הראשונים.
בשולי פסק הדין, התייחס השופט גביזון לטענתו של הבן כי אביו נפטר כשהוא "גרוש וגלמוד", כי ביכולתו של הבן היה לדאוג לכך שפני הדברים יהיו שונים, אבל הוא בחר לנשלו מחייו ולכן אמר, "משבחר המשיב לנשל את אביו מחייו, לא יתפלא, שהמנוח בחר לנשלו מרכושו". על המשיב/הבן שהתנגד לקיום הצוואה הוטלו 15 אלף ₪ הוצאות עם הפרשי הצמדה וריבית.
תם ואולי לא נשלם.
—————————————-
ת"ע 19940/12/12
ת"ע 19985/12/12
הכותבת הינה משפטנית.
אין בנאמר משום ייעוץ משפטי.
*בכפוף לתקנון
ט.ל.ח