גידול במספר הזוגות שהתגרשו ב – 2015 לעומת שנה קודמת.
מספר שאלות לאור הנתונים שפרסמה הנהלת בתי הדין הרבניים לאחרונה, מהם עולה כי חל גידול של 0.8 אחוזים במספר הזוגות שהתגרשו ב – 2015 לעומת שנת 2014. אריאל שער מנדל, יועצת זוגית, “הרבה זוגות מגיעים לפני החתונה, זאת בניגוד לשנים קודמות לפחות אצלי, הם באים בכדי לבדוק אם הם מתאימים, או אם בעיות בזוגיות שלהם פתירות ואם יש סיכוי לגשר עליהן”.
מסקירה של הנתונים עולה כי 11,114 זוגות התגרשו בשנת 2015 לעומת 11,023 שהתגרשו בשנת 2014, כאשר תל-אביב במקום הראשון עם 763 זוגות, ירושלים במקום השני עם 723 זוגות, ראשון לציון עומדת במקום השלישי עם 431 זוגות, חולון במקום הרביעי עם 408 זוגות. חיפה במקום החמישי עם 399 זוגות שהתגרשו בשנת 2015. סביבה תרבות ולגיטימציה, אולי יהיו ההסברים הכי ממצים לעליה במספר הגירושין ולעובדה כי בערים הגדולות מספר הזוגות שמתגרשים גדול יותר. משיחות שקיימתי עם סוציולוגים ביחס לנתונים אלו עלה כי, ההחלטה להתגרש היא תלוית תרבות וסביבה. בישראל, כמו גם בארצות מערביות אחרות כבר אין סטיגמה לגירושין ולכן הם הופכים יותר ויותר מקובלים בחברה. אין נידוי של המתגרשים ורובם נישא בשנית. המעניין הוא כי בשנים האחרונות רבים הגירושין בשנים הראשונות לנישואין וכך צעירים רבים עם או בלי ילדים חוזרים לאוכלוסיית פנויים פנויות ויש מקרים לא מעטים של בחורים רווקים הנישאים לגרושות צעירות עם או בלי ילדים.
וסיבות לגירושין? לא חסרות.
חלק מהזוגות עימם שוחחתי להכנת כתבה זו הודו, כי המשבר הראשון מגיע בדרך כלל אחרי הילד הראשון עמו מגיעים משברים מאוד גדולים, עייפות, האהבה מתחלפת בכעס שנובע מחלוקת תפקידים די ברור, ויש עייפות רבה וקושי אמתי שמתעורר, פיזי ונפשי, ומתחילות מריבות ומתעוררות בעיות שצריך להתמודד עמן. הגירושין אינם נחלת זוגות צעירים בלבד. הפילוח של הנהלת בתי הדין אמנם לא מגיע לרמת רזולוציה של גילאים, אבל זוגות מבוגרים יותר שמרגישים רצון להזדמנות נוספת לאהוב ולהיות נאהבים.
הסיבות לעלייה בשיעור הגירושין רבות ומגוונות אך המרכזית ביותר היא האינדיבידואליזם המתגבר בחברות קפיטליסטיות. ההורים המתגרשים חושבים יותר על הרצון שלהם לשפר מצבם ופחות חושבים על טובת הילדים (שנפגעים בדרך כלל יותר כאשר הם צעירים). סיבות נוספות הן, שינוי במעמד הנשים, חוסר רצון להתמודד עם קשיים, הרצון למיצוי עצמי, הכמיהה לאושר והכרה חברתית בפירוד. בקבוצות תרבותיות מגוונות בחברה הישראלית נראה יחס ברור בין קבלת הגירושין ושיעור הגירושין: בחברה החרדית, הערבית והדתית ידוע חוסר הקבלה החברתית לגירושין מה שמביא לשיעורי גירושין נמוכים יותר. סיבה נוספת לגירושין היא המצב הכלכלי. ככל שמצב זה טוב יותר יש אפשרות רבה יותר להתגרש. מכאן שמקום המגורים הוא תולדה של מצב כלכלי, סביבה תרבותית וסביבה חברתית ויש בו בכדי להוות קרקע לגירושין. בראשל”צ ובתל אביב מתגרשים יותר לא בגלל חולות ראשון או הקרבה לים שאולי יכולה לעודד רומנטיקה, אלא דווקא בגלל המאפיינים הכלכליים-חברתיים של האזור.
ומה עושים לפני שהאהבה כמעט מתה ורוצים לשקם?
הדרך לייעוץ פתוחה יותר מתמיד – פניה לייעוץ זוגי זמין יותר ומקובל היום יותר מבעבר. עם זאת, תלוי מתי מגיעים – אם מגיעים בתחילת המשבר הסיכוי גבוה יותר, אבל אם הרבה מים כבר זרמו בנהר הזה שקוראים לו יחסים עכורים, כעס ומריבות, קשה יותר לשקם אבל לא בלתי אפשרי כמובן והכל תלוי בזוג. יש זוגות שמגיעים לייעוץ זוגי ומנסים להחיות את האהבה שלהם ולנסות לגשר על פערי מחשבה, תשוקה, חילוקי דעות וסתם שחיקה. משיחה עם זוגות שפנו לייעוץ, נראה כי הכל תלוי במידת הרצון והתשוקה להחיות את הקשר. ככל שצד אחד בלבד מעוניין בייעוץ, והצד השני נגרר למרות שברור לו שהסיכוי מבחינתו שואף לאפס אבל הוא מעדיף/ה להראות כי הוא בעניין, בכדי לגרום למינימום חיכוכים בכדי לזכות בגט הנכסף. גם אם נעשה מאמץ אמתי מצד שני בני הזוג, אבל אין עבודה על הקשר שום דבר משמעותי בשיפור מערכת היחסים הזו לא יתרחש, והסוף כמעט כמו ההתחלה ידוע מראש.
הקו האדום מבחינת יועצי נישואין הוא קיומה של אלימות – מקרה כזה חייב בדיווח. פעמים רבות מבקשים הזוגות את עצת המטפל/ת – ‘מה לעשות’? ‘נראה לך שההתנהגות הזו היא נורמלית’? תשובות כאלה אף פעם לא יקבלו מהיועץ/ת, אם הם באמת יעשו עבודה התשובות תתקבלנה במהלך הטיפול, כאשר שאלת הנורמלי או לא נורמלי, תלוית מקרה. מה שנראה נורמלי אצל זוג אחד לא נורמלי אצל האחר. בכל הליך טיפולי מתרחשת התפכחות והיא כואבת – תמיד כואבת אבל משאירה סיכוי לאושר בשל מודעות לעצמינו, לחלומות שלנו, לכאבים שלנו, לקושי שלנו. מודעות היא שלב ראשון בניסיון לשפר כל דבר בטח משהו מורכב כמו זוגיות.
לטיפול זוגי לא מגיעים רק בכדי לשקם את המערכת הזוגית לצורך המשך קשר נישואין, אלא לאפשר גם ‘זוגיות בפירוד’, שהרי אם יש ילדים תמיד ממשיכים להיות ההורים שלהם, וצריך לדעת כיצד להתגרש בכבוד ולהתגרש נכון למען הילדים. אם מצליחים לעשות זאת בעזרת גישור, המצב תמיד יותר טוב מאשר להגיע לבית משפט ולפתוח במלחמה בה כולם נפגעים. “הרבה זוגות מגיעים לפני החתונה, זאת בניגוד לשנים קודמות לפחות אצלי, הם באים בכדי לבדוק אם הם מתאימים, או אם בעיות בזוגיות שלהם פתירות ואם יש סיכוי לגשר עליהן. כמובן שבאים זוגות נשואים שלא עובדים על הזוגיות שלהם וחושבים שללא עבודה קשה ויומיומית היא תחזיק מעמד. ויש את אלו שהאהבה אצלם מתה והם לא רוצים לראות את זה. ויש כמובן את אלה שנמצאים עם רגל אחת בחוץ ויש צלע שלישית בזוגיות שלהם”. אומרת אריאל שער מנדל, מטפלת משפחתית ומגשרת, שגם היא בעצמה נשואה בפעם השנייה.
מתי בדרך כלל מגיעים המשברים?
“אחרי שנולד הילד הראשון מתחילים משברים מאוד גדולים, אין סקס, אין אהבה יש תינוק, יש עייפות רבה וחיתולים ומתחילות מריבות ומתעוררות בעיות שצריך להתמודד עימן. ואז שואלים איך הכל התפקשש לנו”
הזוגות מבקשים ממך תשובה או מגיעים אליה בעצמם במהלך הטיפול?
“אני לעולם לא אומר לזוג להתגרש, אלא אם אני רואה סכנה אמתית כמו בן זוג אלים וכד’. זוהי החלטה גורלית, צריך להגיע אליה שלמים אחרת אי אפשר לחיות איתה בשלום. ברור שהכי קל לקבל תשובות ממני. קשה להחליט לבד, אבל אני רק משקפת את מה שאני רואה אני לא אחליט בשבילם. לי לקח 13 שנה להתגרש. יכולתי לעשות זאת רק כשהחלטתי והייתי שלמה עם עצמי”.
והטיפול הזוגי באמת עובד?
“לזוג שיש מוטיבציה לעבוד ולשפר ומגיע פעם בשבוע ועושה שיעורי בית, הטיפול עובד ותוך 3-4 חודשים יש שיפור גדול. אם אני לא רואה שיפור, אני שוקלת להפסיק טיפול ומיידעת את בני הזוג. טיפול הוא עבודה קשה. זה כמו ספורט, תתאמן 10 שנים, 3 חודשים לא תעשה כלום הכל ירד לטמיון. מאוד תלוי גם מתי מגיעים אם בשלב הראשון של המשבר או בשלבי הגסיסה והמוות. התשובה לכך ברורה. השלב הראשון או אפילו לפניו תמיד מבטיח תוצאות טובות יותר. אם מגיעים מאוחר מדי קשה כבר לתקן”.
וההתפכחות כואבת?
“להיות מודע לבעיות זה כואב. טיפול לא עושה אותך יותר מאושר, אלא יותר מודע לעצמך ובשל כך יש סיכוי לאושר”.
בקרב זוגות וותיקים ומבוגרים יותר, אילו משברים מתעוררים?
“הרבה זוגות סביב גילאי 50-60 שמרגישים שרוצים הזדמנות נוספת לחוות קשר של אהבה ואם לא עכשיו אז לעולם לא. יש הרבה מאד זוגות שמגיעים על רקע של בגידה או חשד לבגידה”.
יש זוגות שמגיעים רק כדי להתגרש?
“יש גם כאלה, מגיעים רק בכדי לומר שניסו. יש כאלה שאני מכנה אותם ממוקדי קונפליקט ולא ממוקדי פתרון. לא משנה מה יעשו הם יגיעו לקונפליקט. לכאלה אני עוזרת להתגרש והם נכנסים לתהליך של גישור ופרידה בהסכמה. תהליך זול יותר ופחות כואב. אני תמיד חושבת על הילדים ועל האופן בו אולי הזוגיות נגמרת אבל ההורות לעולם נשארת”.
תל אביב עולה מהנתונים, כעיר בה אחוז המתגרשים הרבה ביותר
“בתל אביב שאני מכנה אותה ‘עיר לא חתינה’ האוכלוסייה צעירה וכמובן משפיעה גם היא. לזוגות צעירים מאוד קל היום להחליט להתגרש. הם זקוקים לאושר מיידי ורואים בבן הזוג שלהם אחראי לאושר הזה. כמו ילד שאומר לאמא שלו אני הולך לחפש לי אמא אחרת. מישהו אחר צריך לגרום לי שאהיה מאושר”.
לדעתך אחוז הגירושים שעולה קשור לאמצעי התקשורת?
“תמיד קל להאשים את התקשורת, אבל העובדה שכל זוג שלישי מפורסם מתגרש או נמצא בתהליכי גירושין, סביר שישפיע ברמה זו או אחרת. די אם נציין מחקרים על השפעות אמצעי התקשורת, נמצא כי יש מחקרים שאומרים שהתקשורת מעודדת, משמשת השראה, מהווה מודל לחיקוי או מחזקת נטיות קודמות של הצופה”. אומרת שער מנדל ומוסיפה, “אני מאמינה במטען שהצופה מביא עימו. ולכן התקשורת מחזקת את המטען הזה”.
כך או אחרת, הנתונים מראים שנרשמת עליה במספר הזוגות שהתגרשו בשנת 2015, יתכן שחלק מהם לפחות חווה את הנאמר בכתבה זו, ויתכן שהסיבות לגירושין הן אחרות לגמרי. נתונים נוספים שעולים מהדוח מספרים על 180 נשים עגונות שהצליחו להשיג גט לעומת 184 נשים בשנה שעברה, 935 תיקים נפתחו לשלום בית, מהם אושרו 3 אחוז על ידי בתי הדין הרבניים, שזה אומר 28 תיקים בלבד. אבל נתונים אלו הם כבר נושא לכתבה הבאה.
——————————————————-
הכותבת הינה משפטנית ומגשרת ואין בנאמר משום ייעוץ משפטי.
*בכפוף לתקנון האתר.
למעוניינים במידע נוסף בנושא ייעוץ זוגי: האתר של אריאל שער מנדל, יועצת זוגית, מטפלת ומגשרת