נדחתה בקשה של אשה לאתר את אמה הביולוגית
שמסרה אותה לאימוץ בהיותה תינוקת.
סגן נשיא בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע כבוד השופט אלון גביזון, דחה את בקשתה של אשה כבת 40 לפתוח את תיק האימוץ שלה, בהחלטה מנומקת ורגישה. האשה שאומצה בינקותה ביקשה מבית המשפט לעיין בתיק האימוץ שלה. בעקבות זאת הורה בית המשפט מהעו”ס (עובדת סוציאלית), לערוך תסקיר אשר יבחן את עמדתה של האם תוך הצגת מכתב בפניה ובו מספר שאלות שהופנו אליה מבתה. האם ענתה על שאלות אלו, אבל ביקשה תוך כך מבתה שתניח לה ותמשיך לחיות את חייה. לנוכח התנגדותה של האם ביקשה הבת מבית המשפט את שמה הפרטי של אמה הביולוגית. לנוכח התנגדותה של האם ביקשה הבת ביוני 98 מבית המשפט לקבל לפחות את שמה הפרטי של אמה הביולוגית. בית המשפט אישר בספטמבר 98 בקשה זו ברוח עמדת המדינה והעובדת הסוציאלית לחוק האימוץ, לפיה אין מניעה בכך, והורה על סגירת התיק באוקטובר 98. לאחר 17 שנה הרגישה הבת כי אין לה מנוח וביקשה לעיין שוב בתיק האימוץ שלטענתה אבד לה, ובפגישה עם העובדת הסוציאלית במשרדי השרות למען הילד נמסרו לה המסמכים.
סגירת מעגל
הסאגה לא הסתיימה בכך והבת שהרגישה כי רצונה האמתי של האם לא נחשף דיו, פנתה לבקשת עזרה מבית המשפט לסגור את המעגל ולהמשיך בחייה והוסיפה לתחושת ההחמצה שלה, כי היא סבורה שהאינפורמציה שנמסרה לה, לא עלתה בקנה אחד עם רצונה של האם. בית המשפט שקיים עימה פגישה בנוכחות באי כוח הצדדים, עיין בתיק שוב ולאחר מכן קבע כי זהו רצונה של האם. הבת חזרה על בקשתה ושוב ציינה כי אינה מאמינה שאמה מסרבת לפגוש בה.
לנוכח זאת הציע בית המשפט כי יפגש אם האם הביולוגית ויתרשם מרצונה. הבת הסכימה לכך ואף הודיעה כי תכבד את רצון אמה, אם אכן יתרשם בית המשפט שהיא אכן לא מעוניינת לפגשה. הפגישה שהתקיימה היתה “קשה ומורכבת” לפי הגדרת בית המשפט ובה שוב הביעה האם את סירובה לפגוש בבתה ולמסור פרטים נוספים ומזהים אודותיה. את סירובה נימקה בכך שנפשה אינה יודעת מנוח וכי היא חולה, ומצבה מחמיר וכי אינה מסוגלת נפשית להתמודד עם הסוד, שחשיפתו עלולה לאיים על משפחתה החדשה ועל שלימותה. הודעת בית המשפט לבת, אודות אי רצונה הסופי של האם הביולוגית לפגוש בה או לתת לה פרטים נוספים שבר אותה, אך היא הודתה לבית המשפט על טיפולו בבקשתה.
מפגש של רצונות
בהחלטה דן בית המשפט בסעיף 30 ב’ לחוק האימוץ לפיו בהגיע מאומץ לגיל 18, רשאי הוא לבקש לעיין בפנקס הרישום שלו מהעו”ס לחוק האימוץ ובמידה וזה יסרב, רשאי בית המשפט להתיר זאת, לאחר קבלת תסקיר של העובדת הסוציאלית. לכך התייחס השופט אלון גביזון והוסיף כי הסעיף נותן כוח רב לעו”ס, אך אינו מבהיר ואינו קובע מה היקף המידע שיש להעביר למבקש, ואין התייחסות לאופן שבו מופעל שיקול הדעת של העו”ס ובית המשפט לאחריו, ביחס לבקשת המאומץ לעיין בפנקס, ומסכם כי הדבר אינו מסייע לגורמים אלו ואינו מיטיב עם המבקש/ת. למרות שמסייג בנקודה זו ומבהיר, כי במקרה הנוכחי פעל השרות למען הילד ברגישות ובמקצועיות.
השופט אלון גביזון מוסיף כי לנוכח אלו, על בית המשפט לדרוש מהעו”ס ליצוק תוכן לשיקול הדעת, כמו גם מבית המשפט ומוסיף התייחסות לזכותו של אדם לדעת מי היו הוריו ומצטט את השופט חשין, “מצווה הוא אדם שידע מניין בא….מי הוא אביו מולידו”. אך מסייג כאן ואומר, כי נראה שבאמירה זו יש התייחסות לבקשות לתביעת אבהות, כאשר הקשר הביולוגי בין הורה לילדו לא ניתק. השופט גביזון מביא גם את סעיף 16 לחוק האימוץ, מכוחו עולה כי האימוץ מפסיק את החובות והזכויות של הילד המאומץ לבין הוריו, ומעלה את השאלה האם הזכות לדעת מי הוא מולידו קיימת, גם כאשר נמסר כבר לאימוץ וסעיף 16 נכנס לדיון. כאשר לפיו כאמור נותק הקשר בין הילד לבין הוריו. לפי השופט גביזון סעיף 30 לפיו זכותו של הילד לדעת מי הוריו, גובר על סעיף 16 המנתק את הקשר ביניהם ברגע האימוץ.
עם זאת, זכות זו אינה מוחלטת ומולה עומדת זכותו של ההורה הביולוגי המבקש שפרטיו לא ייחשפו. בכדי שבית המשפט יאפשר מסירת פרטים צריך שיתרחש “מפגש רצונות” של הילד המאומץ ושל ההורה הביולוגי. ברגע שהדבר לא מתרחש לדעתו של השופט גביזון, עלול להיגרם נזק לשני הצדדים המאומץ עלול להרגיש דחוי והרגשת דחייה זו של הילד המאומץ מצטרפת אל החשש של ההורה הביולוגי לשלמות חייו החדשים ולמשפחה ככל שבנה. רצונו של ההורה הביולוגי שלא למסור פרטים מזהים, עדיין מתיר לשרות למען הילד, למסור למאומץ פרטים אודות נסיבות חייו ואימוצו, ולתת לו אפשרות להבין את החלקים החסרים בחייו. בכך סיכם השופט גביזון את החלטתו עם תקווה שפגישתו עם אם המבקשת, תסייע לה לסגור את המעגל ולשוב אל חייה ולהמשיך בהם למרות שכמובן שמח היה אילו היה לכך סוף אחר.
—————————————————————————-
הכותבת הינה משפטנית ומגשרת ואין באמור משום ייעוץ משפטי.
*בכפוף לתקנון
ט.ל.ח