הזכות לפרטיות מול זכות אחרים לדעת

  בית משפט לענייני משפחה בנצרת דוחה את תביעת הבן כנגד אימו לפגיעה בפרטיותו. "סכסוך עמוק וקשה", כך עולה מלשון פסק הדין בו בין היתר, תובע בן את אמו על פגיעה בפרטיותו. לפי טענות הבן פרצה לחשבון הדוא"ל שלו, שלפה תכתובת מסוימת, שינתה את הסיסמא, חסמה אותו ומנעה ממנו את היכולת להיכנס לחשבון הדואר האלקטרוני.

את התכתובת שהוציאה מתיבת הדוא"ל, שלחה ללשכת עורכי הדין כמצורפת לתלונה שהגישה כנגדו. פעולות אלו מהוות על פי התובע 4 פגיעות בפרטיות ובהן פגיעה מתמשכת, בכל הנוגע לעובדה כי האם אינה מוסרת לו בחזרה את ססמת חשבון הדואר האלקטרוני, ובכך מונעת ממנו גישה לחשבון הדואר האלקטרוני וגישה למסמכים שלו. פגיעות אלו לטענת הבן התובע לא נעשו בתום לב או בשגגה, אלא בכוונה תחילה, מתוך כוונת זדון לפגוע בשמו הטוב ובפרנסתו. לפיכך, תובע מהאם הנתבעת את הפיצוי בסך 50 אלף ₪ הקבוע בחוק ללא הוכחת נזק. כמו כן, תובע לחייב את אימו למסור את הסיסמא לתיבת הדואר האלקטרוני, ובהוצאות מוגברות לאור התנהלותה בדיון.

עניין ציבורי ופגיעה מצומצמת בפרטיות

מנגד ביקשה הנתבעת  לדחות את התביעה, וטענה כי לא פרצה לתיבת הדואר האלקטרוני של התובע, משום שהחשבון אינו שייך לו אלא לבתה. כמו כן טענה כי לא שינתה סיסמא וכי אינה יודעת כלל לעשות זאת וכי תכתובת הדואר אותה הגישה ללשכת עורכי הדין כפי שנתבקשה, הגיעה אליה מהגרוש שלה. לאור זאת אין בכך פגיעה בפרטיות וכי מספר הגנות הקבועות בחוק עומדות להגנתה. עוד טענה כי חשה חובה מבחינה מוסרית וחוקית, להביא העתק מההודעה בפני לשכת עורכי הדין, משום החשש שלה כי נעשתה עוולה, וכי גם אם תמצא פגיעה בפרטיות יש להצדיקה, שכן יש בה משום עניין ציבורי. בהמשך לכך, טענה כי גם אם יקבע בית המשפט אחרת, מדובר בחשיפה רק בפני לשכת עורכי הדין ומשכך הפגיעה מצומצמת.

בית המשפט בפני כב' השופטת ג'מילה ג'בארין כליפה, עוסק בהרחבה בכל הקשור לפגיעה בפרטיות ומציין כי הינה  זכות אחת מבין אבני היסוד של מדינה דמוקרטית, המאפשרת לפרט לתפקד בחברה, להתערב ולתרום, מתוך ידיעה כי נמצא בידיו מרחב פרטי שלו שבו הוא עושה כרצונו, ככל שמעשיו אינם פוגעים בחברה ובחוקיה. עם זאת מסייג בית המשפט את הזכות לפרטיות וקובע כי היא יחסית. עוד ממשיך פסק הדין ודן בסעיף 1 לחוק הגנת הפרטיות, וקובע כי אין הגדרה מדויקת למונח פרטיות. בית המשפט מביא מהפסיקה ניסיון להגדיר היקף זה באומרו, ההגנה לפרטיות הינה מימוש הזכות של האדם לאוטונומיה בכל הנוגע למנוחה, כבוד וחרות. עוד עוסק פסק הדין במאמרו של זאב סגל  "הזכות לפרטיות מול זכות הציבור לדעת", ובכך לחדד את העובדה כי זכותו של האדם לפרטיות ברורה וענייניו הפרטיים הינם קניינו האישי, ורק לו הזכות לקבוע מה יעשה בו.

בדין והכרעה, ביקש בית המשפט לבחון, האם הצליח התובע להוכיח בתשתית ראייתית את המעשים המיוחסים לנתבעת, בכל הנוגע לפריצה ואם אכן נתקיימה יבדוק אם התקיימה פגיעה בפרטיות. כמו כן בוחן האם הטענה כלפיה כי פרצה לחשבון הדואר האלקטרוני שלו, שינתה את הססמא שלפה מהחשבון תכתובת והעבירה ללשכת עורכי הדין, כאשר קובע בית המשפט כי אין מחלקות שאכן העבירה הנתבעת תכתובת זו ללשכה. השאלה שמעלה בית המשפט היא, האם פרצה לחשבון שלו לפי טענת התובע, או שלפי הנתבעת חשבון זה שייך לבתה? בית המשפט קובע כי התובע לא הצליח להוכיח כי החשבון שייך לו, בשל העובדה כי בחשבון רשומים שני שמות, שלו ושל אשתו, אשר לשיטתה נתנה לתובע את ססמת הגישה  לאחר שחשבו להקים עסק אינטרנטי יחד, אך למרבה הצער, לטענתה, התובע החל להשתמש בחשבון והשתלט עליו. בית המשפט קבע כי החשבון אינו שלו. זאת ועוד עולה מפסק הדין, כי התכתובת נשלחה לנתבעת מהמייל של התובע. כעת מבקש בית המשפט לענות על השאלה האם הנתבעת פרצה לחשבון וקובע כי התובע לא הצליח להוכיח זאת, בין היתר, משום שהתכתובת נשלחה אל הנתבעת מחשבון הדואר האלקטרוני של התובע, וקובע כי לא סביר שהנתבעת תשלח לעצמה את המייל כפי שטוען התובע. בית המשפט קובע כי התרשם מהספונטניות של גרסת הנתבעת, כי לא פרצה לחשבון הדוא"ל של התובע ומהעובדה כי הסכימה להיבדק בפוליגרף על כך  וגרסתה אף מערערת את גרסתו.

הגנת תום הלב הסובייקטיבי

הנתבעת טענה כי את העתקי תכתובת הדוא"ל קיבלה מגרושה בפקס ומבתה בדוא"ל.  כנגד כך טוען התובע, כי טענותיה אינן מהימנות. אך בית המשפט קובע כי  אין בטענות אלו כדי לגרום לקריסתה של גרסת הנתבעת אותה קיבל בית המשפט. בנוסף לכך נידונו סוגיות נוספות בדבר אי קבלת אישור לשליחת הפקס והיעדר אישור המעיד על הגשת תלונה בעניין תכתובת זו. בית המשפט קובע, כי התובע לא הצליח להוכיח את גרסתו בדבר פריצת הנתבעת לחשבון הדואר האלקטרוני שלו, ולכן אין מקום לייחס לה פגיעה בפרטיות. כמו כן קובע בית המשפט, כי עומדת לנתבעת הגנת תום הלב, מכח סעיף 18 (2) לחוק, כאשר הדרישה בפסיקה היא לתום לב סובייקטיבי וכן כי לא חרגה ממתחם הסבירות.

בסיכומו של דיון קובע בית המשפט, כי הנתבעת הסבירה את הסיבה לשליחת הדוא"ל ללשכת עורכי הדין  כנעוצה בהסברי הלשכה, שעליה להמציא ראיות לטענותיה בדבר זיופים לכאורה שנעשו. וכן כי הרגישה אחריות בתום לב כי מחובתה לדווח על כך. כמו כן קבע בית המשפט, כי מדובר בהעברה חד פעמית של הודעת הדואר האלקטרוני אל לשכת עורכי הדין, וזאת במסגרת טענה לזיופים שהתובע צד בה. בהמשך לכך קובע בית המשפט, כי גם אם התרחשה פגיעה בפרטיות, הרי שזו נעשתה בתום לב ולא חרגה מהתחום הסביר. מנגד קובע בית המשפט, התובע לא הצליח להוכיח כי הפגיעה בפרטיות ככל שהתקיימה, נעשתה בתום לב, ולא היה בה משום חריגה מהתחום הסביר. התביעה נדחתה ונקבעו הוצאות לתובע.

————————————————————————————–

תמ"ש 60966-05-13

התובעת הינה משפטנית ומגשרת ואין בנאמר משום ייעוץ משפטי.

*בכפוף לתקנון

ט.ל.ח.