גירושין על קו אנגליה ישראל

פסק הדין, המחייב השלמת הפקדת כספי ערבות שהפקידה אם, לצורך הבטחת הסדרי הקשר בין אב לביתו המתגוררת באנגליה, הוא המשכו של החלטה קודמת, בה קבע בית המשפט על הטלת צו חוסם, המורה על אם להימנע מהליכים כנגד אבי בתה בכל מקום בעולם, למעט בבימ”ש זה.

פסה”ד (פסק הדין) שניתן במרץ 2016, נשען על החלטה מיולי 2014 בה נעתר בית המשפט לענייני משפחה בירושלים לבקשת אב לתת צו חוסם, המאפשר לאם ובתה לנקוט לנהל או להמשיך לנהל כל הליך כנגדו, בכל עניין הקשור לקשר עם האב עם האם והיחסים ביניהם’ אך ורק בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים. בכך למנוע מהן לעשות כן בערכאות כל שהן באנגליה או במקום אחר בעולם. כמו כן חויבה האם בהפקדת ערבות בנקאית.

                                                    טשטוש דמות האב

בפסה”ד מביא כב’ השופט הבכיר שלמה אלבז, את עיקרי החלטתו זו ובהם העובדות המתארות קשר נישואין שהחל בין בני הזוג בישראל, ממנו נולדה בתם אותה נטלה האם באוגוסט 2008, כשהיתה כבת חודשיים לאנגליה. זאת מבלי לקבל את הסכמתו של אביה לכך. בית משפט באנגליה אליו פנה האב בבקשה להשיב את ילדתו לישראל, בהתאם לאמנת האג נעתר לבקשתו. עוד ממשיך השופט אלבז לתאר כי האם “הערימה קשיים בקשר שבינו לבין הילדה”, ומציין כי דחה את בקשתה של האם להגר לאנגליה בפברואר 2004, כשהסיבה העיקרית לדחייה זו, הינה ניסיון לטשטוש דמות האב בעיניי ילדתו, והחשש כי  יגרם ניתוק הקשר בין האב לביתו במעבר שכזה לאנגליה. על כך הגישה האם ערעור למחוזי שלא התקבל.

האם הגישה לאחר כשנה וחצי תובענה נוספת בעניין,  ובאפריל 2009 נעתר השופט אלבז לבקשתה ואפשר לה את ההגירה בהתניה, כי הסמכות לדיון בקשור לבת נותרת בידי בית המשפט בישראל והוצאת “צו מראה” על ידי האם באנגליה. על כך הגיש האב ערעור לבית משפט מחוזי בירושלים. בסופו של יום אופשר לאם להגר עם הבת  לאנגליה בכפוף להסדרת ראייה בין האב לבתו. בהחלטה נקבע עוד בין היתר, כי סמכות השיפוט בכל הנוגע לבת, בכל הנוגע ליחסים בין ההורים נתונה בידיו של בית משפט לענייני משפחה בישראל בלבד לחמש שנים. נקבע עוד כי האם תפקיד 150 אלף ₪ לקיום הסדרי הראיה כתנאי ליציאתה של הבת,  סכום שהוכפל על ידי בית משפט מחוזי והופקד בקופת בית המשפט. בעקבות החלטה וכתנאי מקדים למימושה ניתן צו מראה באנגליה.

                                                                  מחלוקות, הפרות וצו חוסם

המחלוקות בין הצדדים בכל הנוגע לקשר שבין האב לבתו  לא פסקו, וסבבו סביב הסדרי הראיה, ביקורים בארץ ועוד וגררו בעקבותיהם דיונים נוספים והחלטות מחודשות בנושא צו חוסם.  מה שהקצין את המצב  התרחש באפריל 2014, עת הגישה לכאורה הבת תביעה לבית משפט בלונדון בה דרשה מספר סעדים. לפי האב בהגשת תביעה זו, יש משום הפרת החלטת בית משפט מחוזי ממאי 2010 והפרתן של החלטות נוספות שנתנו בהמשך לה. האם טענה כי הופתעה מהגשת התביעה וכי לא היה לה חלק בה וכן טענה, שהסעד המרכזי שביקשה הבת הוא שהוריה יגיעו בכל הנוגע להסדרי הראייה והביקור לפשרה, וכי רק אם ניסיון זה ייכשל, ביקשה מביה”מ באנגליה, לרכוש את הסמכות לדון בכך.

בית המשפט מתייחס בתגובתו לטענת האם, כי זו מחזקת את טענותיו של האב בדבר  הפרות החלטות קודמות בכל הנוגע להטלת צו חוסם, אשר בקבלתו  התייחס השופט אלבז לעובדה, כי יש לתת צו חוסם בזהירות יתרה בשל פגיעה ב”זכותו היסודית” של אדם בפניה לערכאות שיפוטיות. צו כזה יינתן רק במקרים חריגים של הגשת תביעות קנטרניות וכאשר נעשה בחוסר תום לב שימוש לרעה בהליכים משפטיים. בכך מובאת התייחסות בפסק הדין, לפס”ד זומריס, שבו נקבע כי אף אם הושג הסדר דיוני בין הצדדים, שלא אסר מפורשות על מי מהם ליזום פניה בעניין לבית משפט בחו”ל, יש בכך (בהגשת תביעה לבית משפט בחו”ל), משום נסיבות חריגות, לא כל שכן ההסכם המדובר, לפיו הסכימו הצדדים להסדרת ענייני הבת, אך ורק בבית משפט זה ועל סמך זאת הוסכם כי הגירתה תתאפשר. באשר לטענת האם, כי הסדר זה לא חל על הבת, קבע בית המשפט כי בתיקים בהם הושגה הסכמה להגירה, תוך קביעת הסכמה בנושא הסמכות הדיונית, אין לאפשר להורה להתחמק מהתחייבויותיו בהסכם. מהלך שכזה עלול לגרום להקשחת עמדתם של בתי המשפט בכל הנוגע לבקשות הגירה, ולהיעתר לבקשות ההתנגדויות שמגיש הצד המבקש להשאיר את ילדו בארץ. פסה”ד ממשיך ומפרט, כי האב מציין כי 3 שנים אכן עמדה האם בהסכם בכל הנוגע להסדרי הראייה, אך בהמשך התדרדרו היחסים בין היתר בשל פניית הבת לבית משפט באנגליה אשר לטענת ב”כ האב הוכח על ידי אישור שופט באנגליה, כי נעשתה ביוזמת האם, מה שגרם  לצער, כאב והוצאות רבות. בית המשפט מציין כי הורה לאם לחדול מהפרת הצו והורה גם על העברת 150 אלף ₪ – מחצית מהפיקדון לידיו של האב שערער  למחוזי על ההחלטה דרש חילוט מלא של ההפקדה ופרותיה.

בית משפט מחוזי קבע כי על האם להפקיד בקופת בית המשפט לענייני משפחה, ערבות בסך הסכום הנ”ל,  ואילולא תעשה כן, יהיה זכאי האב ליתרת הכסף בסך 150 אלף ₪ הנוספים. לאחר התקופה המוסכמת להעברת הכסף טען האב כי לא עמדה בהחלטה ודרש לחייב את האם להעביר את סך הערבות. זו טענה כי הדרישה אינה מוצדקת ואי הפקדת הכספים מקורה במצוקה כלכלית. לסיכומו של דיון, בית המשפט קבע כי האם תעביר את מלוא הסכום בסך 300 אלף ₪, וכן הוצאות בסך 10 אלף ₪ צמוד למדד ויישא ריבית כחוק.

——————————————————————

תמ”ש 17874-05-14

הכותבת היא משפטנית ומגשרת ואין בכתוב משום ייעוץ משפטי.

*בכפוף לתקנון.

ט.ל.ח