בקשה לתיקון צו ירושה שיוציא מעזבונה של אשה את בעלה שעזב אותה ועבר להתגורר עם אשה אחרת ממנה נולדו לו ילדים, התקבל בבית המשפט, והותיר את מבקשת תיקון הצו, בתה של האשה, ליורשת היחידה לעיזבון אמה. טענתה של הבת שהיתה באותה עת קטינה ומונתה לה הקרן לטיפול בחסויים כאפוטרפותה,  כי בשל פרידת אמה ובעלה והעובדה שהיו פרודים זמן רב לפני וגם בעת פטירתה, יש לבטל את הצו לפיו יורשים היא ובעלה את עזבונה של האם בחלקים שווים. זאת ועוד, טוענת הבת כי בעלה אף התנהג  באלימות כלפי אמה לפני ולאחר פרידתם. עוד מציין פסק הדין, שניתן בבית המשפט לענייני משפחה בירושלים על ידי כב’ השופט נמרוד פלקס  את העובדה, כי לאימה ובעלה היה בן משותף שנפטר, ולאחר מכן עזב את אמה ובנה לעצמו חיים זוגיים עם אשה אחרת ואף נולדו לזוג  2 ילדים בטרם נפטרה וילד נוסף לאחר מכן.

נישואים נורמטיביים?

העובדה כי האם לא החלה בהליכי גירושין, נבעה ממצבה הגופני והנפשי ולא היה בכוחה ליזום ולנהל הליך גירושין. הבת הפנתה את בית המשפט לפסיקה בה נקבע כי בפרידה ממושכת כזו של אמה ובעלה, הצדדים אינם נחשבים כבני זוג ולפיכך, היורש אינו זכאי לרשת מכוח סעיף 10-11, ואינו חלק מהעיזבון. הבעל מנגד דחה את טענותיה של הבת וטען שניהל עימה חיי נישואין אותם הגדיר כ”נורמטיבים”, וציין לנושא האלימות המיוחסת לו, כי אמה חלתה נפשית וכשהוא ניסה לטפל בה תקפה אותו. עוד טען הבעל כי בשל מחלתה הקשה נאלצו הרופאים לכרות את רחמה ונבצר ממנה להביא ילדים נוספים לעולם, והיא זו שהציעה לו להכיר אשה נוספת ולבנות עימה משפחה חדשה וללדת ילדים נוספים,  אחים לבתה מחשש שתיוותר לבדה. כאן מוסיף הבעל לטענותיו כי למרות שעשה כהצעתה, לא עזב את הבית המשותף ושהה לצידה עד שנפטרה.

עוד טוען הבעל כי הבת בגרה כבר באפריל 2011  אך הגישה את ההתנגדות לצו הירושה לאחר כארבע שנים, וכן טען חוק הירושה מכוח סעיף 10-11 מתייחס  למבחן הפורמאלי של הנישואין ולא למבחן המהותי של הנישואין מה שמעלה לדיון את פירוש הצירוף “בן הזוג” – כלומר מי שהיה בן הזוג בקשר של נישואין בינו לבין המוריש בעת הפטירה.  עוד הדגיש כי ככל שטענתה של הבת לנושא הפירוד תתקבל, על טענה זו של זוגיות בעת הפטירה אין מחלוקת.

מחלוקות עובדתיות

עוד טוען הבעל כי תוצאת צו הירושה היא כשל פסק דין עם תוצאה סופית מחייבת. אילו הוגשה בקשה לפי סע’ 72 לחוק הירושה על בית המשפט לבדוק 3 תנאים מצטברים ובהן העובדה שלא הוצגה הבקשה, השאלה אילו הוצגה היתה משנה את החלטת הרשם/בית המשפט? והשאלה האם קודם להגשת הצו ניתן היה להביא בפני בית המשפט/רשם  את הטענה לביטולו או תיקונו של הצו?

הבעל מבקש מבית המשפט בין היתר, להתייחס להסבר בנוגע לאיחור בהגשת הבקשה, למידת הסבירות/אי הסבירות של הסבר זהו, לקושי שנוצר בשל האיחור לברר את העובדות ולמידתה של חומרת הפגיעה בצדדים בשל השינוי המבוקש של הצו. בשלב זה מציין בית המשפט, כי המחלוקות שבין הצדדים הן מחלוקות עובדתיות,  וכי הצדדים היו פרודים בעת פטירת האם. בכך אימץ בית המשפט את עדותה של הבת ודחה את עדותו של הבעל וציין כי זו אינה מהימנה עליו. בדיון בהמשך לקביעה זו ציין בית המשפט את פטירתו של בנם המשותף, את המשבר שנוצר ביניהם, את העובדה כי עזב את הבית וייצר קשר עם אשה אחרת וממנה נולדו לו ילדים נוספים, את העובדה כי לאחר שביקשה ממנו סיוע כלכלי הכה אותה.

זאת ועוד מציין בית המשפט את הימצאותם של עדים נוספים לנושא הפירוד המלא ביניהם, וציין את סירוב הביטוח הלאומי  לקצבת שארים בשל העובדה כי נפרדו שנים רבות לפני שנפטרה. כמו כן מתייחס להתרשמותה של עובדת סוציאלית כי בביקוריה בבית לא נראה כי הבעל חי שם או במחסן הצמוד. בית המשפט ממשיך ומגבה את קביעותיו בעדים  ובהם עו”ס ובת משפחה. אל מול אלה קובע בית המשפט, עומדת גרסתו של הבעל והיא בלתי אמינה, כמו גם  עדותו בדבר עידודה של אשתו ליצור זוגיות עם אשה אחרת ואף להוליד עימה ילדים.

בסיכום העובדות קובע ה בית המשפט, כי הרשמת לא ידעה אותן ושואל אילו ידעה אותן היה הדבר מוביל לתשובה למתן צו ירושה אחר ובהמשך קובע כי לטעמו התשובה חיובית. בית המשפט מסביר את קביעתו ודן בפרק השני של “ירושה על פי דין”,  ובעיקרון העומד מאחוריו, לפיו יש לקבוע כללים ברורים וקרובים ככל שניתן לרצונו של האדם הממוצע במה ייעשה ברכושו לאחר פטירתו ולשקף בכך את רצונו המשוער והוא טובתם של בני משפחתו להם נתונה חיבתו.  בית המשפט פורט לפרוטות את המונח “בני זוג” המופיע בסעיף 10-11 לחוק הירושה  ומבחין בין זוגיות מהותית לקשר נישואין פורמאלי.

אסורה על בעלה ומחוייבת בגט

בית המשפט דן בסוגיית “ההיזקקות לגט”, לפיה גם אם אדם לא נישא כדין בית הדין הרבני ובית המשפט היו קובעים כי אילו רצתה האשה להינשא לאחר היתה זקוקה לגט. בהמשך לכך סובר בית המשפט, כ י יש לבחון את תוקפם של הנישואין על פי מבחן “החיוב בגט”, ומעלה לדיון את הלכת סבג שקבעה “חוטא לא יצא נשכר” וממשיך וקובע כי לצרכי דיני ירושה יש לראות בבעל כמי שמחויב במתן גט, לנוכח נטישת אשתו המנוחה לאחר מות בנם הבכור, תוך נטישתה לבדה בזמן מחלתה ומגורים עם אשה אחרת, עימה אף הביא לעולם ילדים, זאת לצרכי דיני הירושה לפחות. בית המשפט מחליף את התפקידים ושואל אם המצב היה הפוך, והאשה היתה זו שמקיימת זוגיות עם אחר ומביאה עימו ילדים הרי שהיתה אסורה על בעלה ומחוייבת בגט.

באשר לעניין השתהות הבת בהגשת הבקשה לתיקון הצו הירושה, קבע השופט כי היתה קטינה בעת שאמה נפטרה וגם אם לא הוגשה בהזדמנות הראשונה  בנסבות אלו בהן גדלה לבד ושרתה כחיילת בודדה עם כל הקושי הקשור בכך, יש להתיר לה להגיש את בקשת ביטול הצו.  כמו כן הזכיר בית המשפט כי הבת בשל כל הנסיבות, אושפזה הבת לתקופה בבית חולים לחולי נפש – עוד עובדה שמהווה הסבר לכך שלא הגישה את בקשת בהזדמנות הראשונה.

מכל האמור לעיל ובסיכומו של פסק דין קובע בית המשפט, כי יש לקבל את הבקשה ולהורות על תיקון צו הירושה לפיו הבת היא היורשת הבלעדית של עזבון  אמה.

טענה נוספת עלתה כי הבעל השכיר את הדירה ונהנה משכר הדירה. וטען כי השקיע בדירה שיפורים ולא העביר לבת תמורה עבור השכירות. בית המשפט שלח את השניים לפשרה אך הצדדים לא הגיעו לכדי הסכמה. בסיכומו של דיון קובע בית המשפט קובע כי צו הירושה יתוקן והבת היא היורשת היחידה ו –  15 אלף ₪ הוצאות לטובתה.

——————————————————————————–

הכותבת הינה משפטנית והכתוב אינו בגדר ייעוץ משפטי.

*בכפוף לתקנון

תמ”ש 57918-06-15