חיוב אב נוצרי במזונות ביתו הקטינה שנולדה מחוץ למסגרת הנישואין. זאת לאחר בדיקת רקמות שהוכיחה את אבהותו של האיש, והביאה את בית משפט לענייני משפחה בירושלים, בפני כב’ השופט איתי כץ לקבוע כי, האב יחויב במזונות ביתו.

מכתב התביעה עולה בין היתר כי האשה המתגוררת בדירת חדר עם בתה משתכרת כ – 6,000 ₪ לחודש מעבודתה בניקיון בתים ואינה מקבלת תלושי משכורת. בתה אינה מקבלת קצבת בביטוח לאומי או כל קצבה אחרת נמצאת במשמורת מלאה של אמה.

על נצרות ויהדות

לטענת האם, אביה של הילדה משתכר כ – 6,000 ₪ מעבודתו כספר.  בהכרעה דן בית המשפט תחילה בחוקיות הבסיס לחיוב ועמד על סעיף 3(א) לחוק המזונות, ממנו עולה כי “אדם חייב במזונות הילדים הקטינים שלו והילדים הקטינים של בן זוגו לפי הוראות הדין האישי החל עליו, והוראות חוק זה לא יחולו על מזונות אלה”.

האב, נוצרי קתולי, שעל פי פסק הדין היה נשוי ואב לשלושה ילדים באותה תקופה, הסתמך על הדין האישי, לפיו ילד נחשב כילד שאינו חוקי אם נולד מחוץ למסגרת הנישואין. בשל כך, לטענתו, מכוח סעיף 1 לחוק הנישואין (“שרח אחכאם א-זוואג”), אינו חייב האב במזונות ביתו, כל עוד לא הוכרה כחוקית באמצעות נישואיו לאמה או הכרה על ידי כוהן דת, שיגדיר אותה כמוכרת על פי הדת.

עובדה זו על פי הדת הנוצרית, אינה עומדת לזכותו של האב שהודה באבהותו ואף ניתן פסק דין הצהרתי בדבר אבהותו בהמשך לבדיקה גנטית. לפיכך, בין אם הילדה נחשבת כחוקית על פי הנצרות ובין אם לאו, על האב מוטלת חובת מזונות בשל כך ומכוח “סעיף  167 לחוק הדינים האישיים של העדה הקתולית”.

                       גניבת זרע?

במסגרת התביעה עלו טענות בדבר גניבת זרע, ובית המשפט קבע שאינן רלוונטיות, שכן בחובתו של האב במזונות ביתו אינן נלקחות בחשבון נסיבות הבאתה לעולם, ככל שיהיו בניגוד לידיעתו ורצונו. אלו יכולות לעלות ברמה המשפטית ואינן גורעות מחובותיו כלפי ביתו. לצורך החלטה בדבר גובה המזונות, ציין בית המשפט, כי לא הוצגו על ידי הצדדים ראיות בנוגע להוצאות בתה הקטינה, והאב לא הציג מסמכים המעידים על מצבו הכלכלי.

עוד ציין בית המשפט כי האיש לא ניסה למצוא עבודה שתאפשר לו להרוויח שכר מינימום, וכן לא הוכיח את מחלת הסוכרת ממנה סובל. העובדה שהאיש מחזיק רכב פרטי סותרת את טענותיו למצב כלכלי שאינו מאפשר לו מחייה. לכך מתווספת העובדה כי הוא מתגורר עם משפחתו בדירה שהעמידה לרשותו הכנסייה ולא נדרש עבורה תשלום. גם את גילם של ילדיו לא מסר וההוצאות לגידולם לא צוינו אף הן. לפיכך קבע בית המשפט, לא ניתן להעריך את  היקף ההכנסות וההוצאות שלו, אך ניתן לקבוע כי הכנסתיו עומדות על 5,000 ₪ לחודש לפחות.

מנגד, גם האם לא הציגה קבלות המעידות על הוצאות מחייתה ותביעתה למזונות בגובה של 3,175 ₪ קבע בית המשפט הינה מופרזת. בסופו של יום סכום המזונות שנקבע עמד על 1,150  ₪ לחודש, עד לגיל 18. זאת לא כולל השתתפות בהוצאות מדור.

בנוסף קבע בית המשפט כי ישא האב במחצית מהוצאות הבריאות החריגות של הבת, שאינן מכסות על ידי קופת חולים ובהן טיפול שיניים, יישור שיניים ועוד ואף טיפול פסיכולוגי ריגשי. על אלה תציג האשה קבלות.

————————————————————————————————–

תמ”ש 39642-02-14

הכותבת הינה משפטנית ומגשרת ואין בכתוב משום ייעוץ משפטי כלשהו. *בכפוף לתקנון האתר.

ט.ל.ח