משק המריבה

בקשתה של אם לבטל את התחייבותה לתת לבנה את המשק החקלאי, התקבלה בבית המשפט. הפרשה שהתגלגלה לפתחו של בית המשפט לענייני משפחה באשדוד, עסקה בשאלה, האם יכולה את לבטל את התחייבותה לתת משק חקלאי כמתנה לבנה?

כב' השופטת ענת אלפסי שדנה בבקשה זו קבעה שכן, ונימקה בפסק דין שאורכו 20 עמודים את השתלשלות העניינים, ואת מסקנותיה שהובילו לקביעה זו.

פסק הדין סקר ארוכות את השתלשלות הדברים. העובדות עליהן לא היתה מחלוקת, תארו כי האם ובעלה שעלו מתימן רכשו משק חקלאי במושב, עיבדו את אדמתם ונולדו להם 7 ילדים. לאחר פטירתו של הבעל הסתבר כי השאיר אחריו צוואה, בה הורה להוריש את המשק לאחד מבין שבעת הילדים. בשל העובדה כי מדובר בזכות להחזיק במשק חקלאי שאינה ניתנת להורשה, הועברה הזכות במשק על שם האם האלמנה. בהמשך חתמה האם על תצהיר ובו היא מתחייבת על העברת הזכויות במשק לבנה, ומוותרת על הזכות להתחרט ולחזור בה.  הדבר גרם למתח בין האחים וזה החריף כאשר בהמשך לכך, פנה הבן בבקשה למושב מצויד בתצהיר וביקש להעביר את הזכויות במשק על שמו.

מנגד, האם ביקשה לא לבצע העברת הזכות לידי הבן, ואף הודיעה זאת בכינוס שערך ועד המושב. טענתה היתה, כי חתמה על תצהיר העברת הזכות, בלי להיות מודעת על מה חתמה, ורצונה הוא לחלק את המשק שווה בשווה בין הילדים, ולפיכך מבקשת לבטל את כל המסמכים. לכך הוסיפה צו מניעה האוסר כל שינוי במשק. הבן "היורש" הגיש כתב הגנה וטענותיו היו כי זהו רצונו של אביו ז"ל, וכי יחסיו עם אימו היו קרובים, היא ידעה על מה היא חותמת ויש לקיים את התחייבותה, שכן היא בלתי חוזרת. אימו הכחישה מכל וכל את טענותיו אלו ומחול השדים החל.

ניצול, עושק וחתימה מבלי דעת

עדויות הצדדים נשמעו, ואלו אף הופנו לתהליך גישור שלא צלח, שכן לא הגיעו לכל הסכמה ביניהם. האם מצידה טענה כי הבן "היורש" ניסה לנצל את היותה שרוייה במתח רב בשל מחלתו הקשה של אחד מבניה, וכי ה"יורש" לקח אותה לעורכת הדין וחתמה בפניה על מסמכים, מבלי לדעת על מה חתמה, שכן היתה סבורה כי חתמה על הסכמתה להמשך עבודתו של הבן במחסן אשר במשק. ילדיה האחרים ששמעו על חתימה זו הסבירו לה כי חתמה על העברת זכויות המשק כולו לבן. כששמעה זאת, מיהרה לעורך דין מטעמה ונתנה לו ייפוי כוח לביטול החתימה. שכן לטענתה החתימה לא היתה על דעתה, הוצג בפניה מצג שווא והיא הוטעתה. זאת בחוסר תום לב ובניצול מצבה הגופני ונפשי הירוד, בשל מחלתו של הבן שהיה על ערש דווי. זאת ועוד, טענה כי הבן לא הסתמך על המתנה, ולא היה שינוי לרעה במצבו בשל התחייבותה זו.

הבן מצידו טען כי מהלך זה של האם, הינו יוזמתם של האחים ושאחד מהם, אף  מכהן כחבר וועד ההנהלה במושב. התמונה שעולה מטענותיו של הבן שונה כמובן בתכלית השוני – האם לטענתו ביקשה ממנו לשפץ את המחסן  בכדי שיעבוד בו ובכך יהיה קרוב אליה יותר, וכי הוא יהיה הבן הממשיך במשק לפי צוואתו של אביו הראשונה שאושרה, אך אי אפשר היה כזכור לקיימה, בשל איסור העברת זכות משק חקלאי בהורשה. זאת ועוד, האם ידעה על מה היא חותמה, ואף היתה שרויה במצב רוח טוב ולא במצב נפשי קשה ולא חשה קושי קוגניטיבי, לכן אין לקבל טענת עושק או טעות.

                                                          אחדות משפחתית, נחת ודוגמא אישית

בית המשפט בדק האם ניתן לבטל את כתב ההתחייבות בשל עושק, האם תקף נושא הויתור על זכותה לחזור בה עליו חתמה בתצהיר העברת הזכות על המשק לבנה,  ואם אינו תקף ביקש בית המשפט לבדוק, האם שינה הבן את מצבו בעקבות ההתחייבות – שכן אם לא שינה אפשר לבטל התחייבות זו.

בית המשפט התרשם מהאם שגוללה בפניו את השתלשלות העניינים שהביאו למשבר משפחתי זה, אותם פרט לפרטי פרטים, בכדי שיעלה בידיו להכריע בשאלות שהציב בפניו לבדיקה. מסקנותיו היו כי התקיים עושק בשל קיום שלושת היסודות המקיימים עילה זו. בשל כך סעיף הויתור על זכותה לחזור בה אינו עולה מהתנהגותה, לפיה ביקשה לתת לבנה רק את המחסן ולא את המשק כולו. לכן מסכם בית המשפט, נותן המתנה יכול לחזור בו מלתתה, כל עוד מקבלה לא שינה את מצבו בשל הידיעה כי יקבלה.

אחרית דבר, בית המשפט קיבל את תביעת האם לבטל את התחייבותה, וכב' השופטת ענת אלפסי סיכמה כי המאבקים המשפטיים, גבו מחיר כבד ופגעו בשמחת חייה של האם, וראוי שיניחו להם ויסבו לאמם נחת בתקווה שהתנהגותם זו תעבור בירושה לילדיהם,  ולא  שיעמידו אותם בערוב ימיהם במבחן מעין זה.

—————————————————————————————————-

תמ"ש 16862-04-10

הכותבת הינה משפטנית ומגשרת ואין בכתוב משום ייעוץ משפטי מכל סוג שהוא

*בכפוף לתקנון האתר

ט.ל.ח