פסק דין ארוך שניתן בבית דין אזורי לעבודה בתל אביב יפו, עסק בשאלה האם פוטרה עובדת ללא שימוע, וזאת בניגוד להוראות חוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות
בפסק הדין מתואר ארוכות תהליך שעברה עובדת בחברה לשיווק מוצרים וטכנולוגיות רפואיות. העובדת אשר עבדה במספר תפקידים בחברה פוטרה מתפקידה האחרון שהיה בהגדרתו ניהולי וכלל משכורת גבוהה ובונוסים משתנים בסופי שנה. כאבים חזקים שחשה באזור הבטן העלו כי היא סובלת מדלקת כרונית של שלפוחית השתן אשר הצריכה ניתוח. לאחר הניתוח שהתה בחופשת מחלה ולאחר מכן קבע רופא תעסוקתי כי היא כשירה לעבודה אך קבע את שעות עבודתה ל – 6 שעות ביום ואף התקשר אל מנהלה הישיר שאישר על פי פסק הדין ואף אמר כי החברה תכבד כל אישור רפואי.
שיחה קשה ומשפילה
עם שובה לעבודה בהסדר השעות החדש, על פי המלצת הרופא לטענת התובעת, לחץ עליה אותו מנהל לסיים את עבודתה בחברה. התובעת הסכימה והופנתה לשיחה עם המנכ”לית, שגם לפניה הביעה את רצונה לעזוב וביקשה מכתב פיטורין למצות את זכויותיה מול הביטוח הלאומי. הנתבעת טענה כי ביקשה להתייעץ. התובעת טענה כי הודיעה מפורשות למנהלית על רצונה להישאר בעבודה למרות המחלה והכאבים.
התובעת טענה מנגד, כי ביום הפגישה עם המנכ”לית הודיעה כי החליטה לא לעזוב ולהישאר לעבוד בחברה לפי המלצת הרופא ואומר 6 שעות ביום. לטענת התובעת התקיימה שיחה משולשת בין המעורבים כאמור לעל שאף הוקלטה על ידי מנהלה הישיר. בין היתר לטענת התובעת השיחה הייתה קשה ומשפילה ונאמר לה במהלכה כי אין באפשרותם לאפשר לה לעבוד 6 שעות ביום והוצע לה לעבוד בתפקיד אחר במעמד נמוך יותר. התובעת סירבה והמשיכה לעבוד 6 שעות ביום לפי הנחיית הרופא.
בשלב מסויים, החלה התובעת לעבור טיפולים שדרשו ממנה להיעדר יום בשבוע. זאת במשך כחודשיים. לאור זאת הודיעה כי תיאלץ להיעדר מהעבודה. בשלב מאוחר יותר על פי פסק הדין, זומנה התובעת לפגישה נוספת עם מנהליה, ואלו ציינו בפניה כי אינה עומדת ביעדים. בפגישה זו נמסר לה אף מכתב פיטורין. זאת לטענת המנכ”לית משום שהיה מדובר למעשה בשיחת שימוע בה הוסבר לתובעת כי אינה עומדת ביעדים וכי לאור שינויים מבניים שוקלים לפטרה. ולטענת המנכ”לית לאחר שהתובעת ויתרה על זכותה להגיב תוך הערה כי שמחה על סיום עבודתה איחלה זו “בהצלחה לכולם”. לאור השתלשלות עניינים זו הגישה התובעת תביעה ובה טענה כי פוטרה שלא כדין בהיעדר שימוע ובניגוד להוראות חוק שוויון אנשים עם מוגבלויות.
קביעת בית הדין האיזורי – התובעת פוטרה שלא כדין
באשר לנושא השימוע קבעו שופטי בית הדין, דורי ספיבק, נעה נוריאל ונציג ציבור המעבידים, איתן גולדמן כי, על סמך העדויות והראיות שלפניו, התובעת פוטרה שלא כדין, וללא התראה מוקדמת ועל כך קבעו לתובעת פיצויים על הצד הגבוה, בהיעדר שימוע. ביחס לתביעה בנושא פיטורין בניגוד לחוק שוויון זכויות לאנשים עם מוגבלות, דן בית המשפט בשאלה האם התובעת הינה אדם עם מוגבלות לפי הגדרת החוק, שפורש בפסק הדין באופן גמיש, תוך סקירת המצב הרפואי של התובעת, וקביעה כי הלקות הזמנית של התובעת מכניסה אותה להגדרת החוק. עם זאת על פי הוראת סע/ 9 לחוק, על המעביד להוכיח שהפיטורין לא נעשו בשל מוגבלות העובדת, ועל העובד להוכיח כי במעשיו או בהתנהגותו לא היתה סיבה לפיטוריו.
השופטים בפסק הדין קבעו, כי הנתבעת לא הרימה את נטל ההוכחה כי מוגבלות התובעת לא היתה הסיבה לפיטוריה, בין היתר, משום שבניגוד לטענת הנתבעת כי היתה עובדת בינונית לא היה בנמצא כל מסמך שיעיד על כך. להיפך, התובעת קיבלה בונוסים ומכתבי הערכה ואמירות על המסירות לעבודה. כמו כן תהה בית המשפט אם התובעת היתה בינונית, מדוע לא פוטרה לפני אירוע המחלה? זאת ועוד קבע בית המשפט, כי להחלטת הנתבעת על פיטורי העובדת התובעת, אף אם לא הודתה בכך, היה קשר למוגבלות התובעת לאחר הניתוח ובשל מצבה הרפואי.
בסיכומו של פסק דין קבע בית המשפט, כי הנתבעת תשלם לתובעת פיצויים בשל פיטורין שלא כדין בסך 108 אלף ₪, פיצויים בגין פיטורים בניגוד לחוק שוויון אנשים עם מוגבלות 144 אלף ₪ ובסך הכל עם קיזוז ימי המחלה יעמוד סכום הפיצוי על 243,256 אלף ₪.
—————————————————————————————-
*בכפוף לתקנון
ס”ע 59662-05-12
ט.ל.ח
