כדאי לעשות זאת לאט! במקרה של נפילה או פגיעה לא בטוח שזו תוכר כפגיעה כתאונת עבודה. התארגנות לעבודה בטרם יציאה מהבית, לא נחשבת במקרה של פגיעה כתאונת עבודה. כדאי לדעת זאת כאשר ממהרים ורוצים להגיע בזמן, במקרה של “הקפצה” פתאומית ממקום העבודה. כך עולה מתוצאת ערעורה של אחות בבית חולים, שתביעתה להכיר בה כנפגעת עבודה נדחתה על ידי המוסד לביטוח לאומי. זאת לאחר שנפצעה תוך התארגנות מהירה לאור זאת שנתבקשה להגיע מוקדם יותר לעבודה. תביעתה לבית הדין האיזורי נדחתה אף היא. מכאן הערעור לבית הדין הארצי.
המערערת כבת 45, הינה אחות מוסמכת העובדת במחלקה ההמטולוגית. בבוקר התאונה היתה אמורה להתחיל את יום עבודתה בשעה 08:00 בבוקר, אך שיחת טלפון שבה נתבקשה להגיע מוקדם יותר בשל השתלת מח עצם שנקבעה לשעה 07:30, שינתה לה את התוכניות ובדיעבד התרחש בהמשך. המערערת שעל פי כתב הערעור מיהרה לעבודתה, סיימה להתארגן לעבודה וירדה במדרגות ביתה מהקומה השניה לראשונה אך החליקה תוך כדי הירידה.
בבית הדין האיזורי לעבודה טענה המערערת כי מעדה ונפלה בשל המהירות הלחץ והדאגה שמא לא תגיע בזמן לבית החולים והנפילה ארעה בשעה שכבר היתה לבושה לעבודה במדי האחות שלה ולכן למרות שנפלה בביתה ביקשה להכיר בפגיעה כפגיעה בעבודה.
סקירת פסיקה רלוונטית שערך בית הדין האיזורי לעבודה, העלתה כי אין פסיקה שבה הנסיבות המתוארות, הן פגיעה במהלך התארגנות לעבודה, שבמהלכה מיהר/ה המבוטח להגיע למקום העבודה. בית הדין בחן גם את המבחן התכליתי “הדרך לעבודה”, וקובע כי זה אינו מופעל בנסיבות שבהן טרם יצא העובד/ת שנפגע/ה מפתח הבית.
המערערת טענה בערעור שהגישה, כי בנסיבות המתוארות בהן מיהרה לצאת מהבית ולהגיע להשתלה דחופה שהיתה עלולה להתעכב אילולא הגיעה בזמן, היא מבקשת מבית הדין להפעיל גמישות ולא דקדוק בלשון החוק. כן ציינה כי הפסיקה בנסיבות מסויימות אף הכירה בנפילות מסוג זה כפגיעה בעבודה.
לעומתה נטען ע”ע ב”כ המוסד הנתבע כי המערערת נפלה בשטח ביתה וזה נמצא בשליטתה המלאה והפנה לפסיקה מתאימה, תוך הדגשה כי מדרגות הבית אינן מוגדרות כחלק מסיכוני הדרך.
בערעור נידוני גם טעמיו לדחיה של בית הדין האיזורי לעבודה, שעליהם הוסיף בית הדין הארצי, דיון בסעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי. הסעיף קובע כי תאונת עבודה נחשבת, אף אם ארעה תוך נסיעה או הליכה של המבוטח אל מקום עבודתו, או אף אם הולך ממקום בו עשה את הלילה שאינו ביתו, או אף ממקום העבודה אל ביתו וכן ממקום עבודה אחד לאחר. לבית הדין הארצי אין מחלוקת על כך שהפגיעה האמורה ארעה בתוך ביתה של המערערת, אבל לא ניתן לקבל את תביעתה, אפילו אם ינקוט בגישה המרחיבה לפי הסעיף האמור.
בית הדין משתמש בקביעה שבפסיקה בעניין עב”ל 1515/04, כי יש לבחון את המונח ממעונו ולהבחין האם פגיעה ארעה ברשות הרבים או ברשות היחיד שלו, וכן יש לפרש על פי מבחן התכלית את המונח “ממעונו”. גישה זו לא סייעה למערערת. זאת ועוד פס”ד נוסף בעניין עב”ל 273/05, אותו אזכרו השופטים בפסק הדין, בהמשך לניתוח הפסיקה הרלוונטית, אף מדייק וקובע כי חוק הכיסוי הביטוחי, חל מהרגע שבו יצא אדם מפתח ביתו, אך עדיין לא נמצא ברשות הרבים. במקרה הנדון, מכיוון שהמערערת לא יצאה מפתח ביתה ונפגעה כאמור בתוך ביתה, אין להכיר בכך כפגיעה בעבודה.
בית הדין אף התייחס לטענתה של המערערת, בדבר פסיקה שהכירה בנפילות בבית כפגיעה בעבודה, וסייג זאת בכך שטען כי מדובר בעיקר בעצמאים. זאת מכוח סעיף 79, לפיו יש להוכיח כי הפגיעה ארעה “תוך כדי ועקב” העיסוק במשלח היד. כך הדבר גם כאשר מדובר בשכירים, שחובה עליהם להוכיח את תנאיו של הסעיף האמור.
בית הדין מציין בנקודה זו, כי בעניינה של המערערת מופעל סעיף 80, לפיו נפלה בשטח ביתה הפרטי, ואף אם היתה לבושה במדי אחות, ואכן מיהרה בשל הנסיבות שתוארו בתחילה טרם יצאה מפתח הבית כאשר נפלה, אין להכיר לפיכך בנפילתה כפגיעה בעבודה. הערעור נדחה ללא צו הוצאות.
——————————————————————————————————
*בכפוף לתקנון
עב”ל 49607-03-11
