“חוטא לא יצא נשכר”

סגן נשיאת בית המשפט לענייני משפחה באר שבע, כב’ השופט אלון גביזון, דחה בקשתו של אדם שניסה להרעיל את אשתו, להפחית את מזונות בנותיו.

מהרקע לתביעה עולה כי נגד התובע הוגש בעבר כתב אישום, הכולל בין היתר ניסיון לרצח של גרושתו, הנתבעת, שעבדה באותם ימים כגזברית באמצעות אבקת רעל. כן הואשם התובע במעשי פזיזות ורשלנות, שיש בה כדי לסכן את חיי בנותיה וחבריה לעבודה של הנתבעת. על מעשיו אלו הורשע  עפ”י הודאתו  ובכפוף להסדר טיעון, במספר עבירות ובהן, ניסיון לחבלה בכוונה מחמירה, מעשי פזיזות ורשלנות, כניסה והתפרצות למקום מגורים ונידון למאסר בפועל של 8.5 שנים ולמאסר על תנאי לתקופה של שנתיים. כן נידון לתשלום פיצוי לנתבעת ולבת שנכחה במקום האירוע, בסכום כולל של 150 אלף ש”ח.

טענותיו של התובע היו כי שינוי נסיבות מהותי, אשר חל במצבו הכלכלי מצדיק הפחתת המזונות. מה שבסיכומי התביעה הצטמצם לשינוי נסיבות שחלו בשכרה של הנתבעת. בית משפט לענייני משפחה בבאר שבע, דחה את תביעתו של האב להפחתת גובה המזונות שמשלם לבנותיו הקטינות. בפסיקתו קבע בין היתר כי התובע הינו בעל תואר ראשון בכימיה ובעל השכלה בתחום הנדסה ביו רפואית, אשר סיכן את חייהן של בנותיו ואימן בכך שניסה  להרעיל אותן ומרצה בשל כך עונש מאסר. כשהעילה למעשה היתה נקיטת הליכי הוצאה לפועל כנגדו לצורך גביית דמי המזונות.

“מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה” 

בית המשפט ציין בפסק הדין בין היתר כי, בעיקרון המוצג בכותרת פסקה זו, טמונה השאלה האם לאור מעשה בלתי חוקי של אדם, יש מקום לשלול ממנו סעד, המבוסס על העיקרון, לפיו אין חוטא יוצר נשכר ובשל הרצון, שלא לתת לאדם ליהנות מפרי חטאו. תכליתו של כלל זה, היא למנוע את השימוש בבית המשפט כמכשיר לביצוע מעשים בלתי כשרים. בכך מבטא בית המשפט את סלידתו להעניק סעד לאדם, אשר תביעתו מבוססת על מעשה בלתי חוקי שביצע., וכי הדבר מוצא את ביטויו אף בסעיף 30 לחוק החוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973) לפיו “חוזה שכריתתו, תכנו או מטרתו הם בלתי חוקיים, בלתי מוסריים או סותרים את תקנת הציבור – בטל”.

זאת ועוד ממשיך ודן בית המשפט בעיקרון המשפטי, “מעילה בת עוולה לא תצמח זכות תביעה” החל במקרים בהם ביהמ”ש לא יעניק זכאות, לסעד שצמחה תוך כדי פעילות לא חוקית ומעלה את השאלה, “האם לשלול מאדם סעד רק  לאור מעשהו הבלתי חוקי?” התשובה שנותן לשאלה זו חיובית, ונקבע כי בנסיבות הקיימות, עיקרון משפטי זה יכול לחול גם בדיני משפחה.

הסכום שנפסק  “…נועד לפצות את הנתבעת והקטינה, על הנזקים הנפשיים שנגרמו להן בעקבות מעשיו של התובע, כאשר יש לכך אף רכיב עונשי. הפיצוי נקבע כעונש על מעשיו החמורים של התובע, על כן אין מקום כי התובע ייצא “נשכר”, מקביעת הפיצוי בדמות של הקטנת המזונות”.

————————————————————————————————————————-

(תמ”ש 11170-11-14)

הכותבת הינה משפטנית (אינה עו”ד) ומגשרת.

הובא לדפוס בהמשך לפסה”ד והתקציר שהופצו על ידי דוברות מערכת בתי המשפט.

*בכפוף לתקנון

ט.ל.ח