יחסי תלות, קשר של שתיקה, ניצול מיני, הם רק חלק מהתיאורים הנלווים לדיווח ופרשנות של פרשות הטרדה המינית הנחשפות חדשות לבקרים. הטלטלה שחווה משפחת החשוד/נאשם בהטרדה מינית, יכול שתירגע עם טיפול מתאים ויכול שתגרום לפירוק התא המשפחתי. האופן בו נשים ניצבו לצד בעליהן מעורר הערכה מלווה בציניות ובשאלות כמו, “איך היא ממשיכה לחיות איתו”? והמלצות כמו, “שתעיף אותו מהבית”. ברוב המקרים לפחות בתחילת הפרשה, אפשר לראות שנשים ממשיכות ומלוות את בעליהן החשודים בהטרדה לכל אורך ההליך הארוך והמטלטל. הן מגיעות לדיונים, יושבות על הספסל בבית המשפט ותומכות במבטן. לכאורה נראה כי מבחינתן המשפט “חף מפשע עד שלא הוכחה אשמתו” בא לידי ביטוי במלואו. מה קורה בתוך הבית פנימה לא נדע, כלפי חוץ הן מגיעות לדיונים, לעיתים אף בידיים משולבות, חצי חיבוק ומישירות מבט אל הסביבה. הנאמנות הזו מעוררת שאלות ובוודאי לא ברורה גם לבעל החשוד בהטרדה.

פרופ’ דני גימשי, בראיון לאתר אומר כי, “במרבית המקרים אדם המטריד מינית, אינו לוקח בחשבון את ההשלכות הקשות וההרסניות העלולות להיות למעשיו, הן בפן האישי-משפחתי והן בפן המקצועי” ומוסיף, “כאשר נודע לבני המשפחה, ולעיתים קרובות גם לחברים ולקרובים ואף לכלל הציבור, כי אב המשפחה חשוד או מואשם בהטרדות מיניות, מופרת מערכת האיזונים המתקיימת במשפחה בדרך של שגרה. מצב זה עלול לפגוע בתפקודים שונים החשובים ליציבות המשפחתית ולתפקודה התקין, כגון, פרנסה, חינוך, יחסי מין, יחסי אמון, תפקודים בשעות הפנאי וקשרי גומלין עם מכרים, חברים וקרובי משפחה. אולם, להערכתי, הפגיעה הקשה מכל היא בסמכות האב (או האם לעיתים נדירות) כלפי בני משפחתו. מערכת האיזונים המשפחתית מבוססת על יסודות של סמכות ואהבה נסדקת”.

פרופ’ גימשי, תת ניצב בדימוס, ראש המחלקה לקרימינולוגיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל ראשון לציון  מעלה לשולחן הדיונים מושגים כמו: ניצול מצוקה, התפתחותם של יחסי תלות, משבר זמני, משבר מתמשך, חיכוך עם עולם הפשע, תחושת הכוח, אני ואפסי, לי זה לא יקרה וחברים שיודעים אך שותקים.

ההטרדה המינית מטלטלת את כל הנוגעים בדבר. הטלטלה שחווה משפחת החשוד/נאשם בהטרדה מינית, יכול שתירגע עם טיפול מתאים ויכול שתגרום לפירוק התא המשפחתי. באופן כללי ניתן לומר כי, נושא ההטרדה המינית חוצה מגזרים. בין יתר המקרים ניתן למצוא קצינים בכירים, נושא משרה בפוליטיקה, פסיכולוג שקיים יחסי מין עם מטופלת שלו לשעבר, נשיא מדינה שמורשע באונס, מנהל בכיר בקבוצת ספורט ילדים שנחשד בניצול מיני של מספר ילדים.
השאלה המטרידה תרתי משמע היא, מתי הופכים בעלי התפקידים הבכירים הללו למטרידים מיניים? איך קורה שאלו האמונים על החוק, ואחרים עוברים על החוק, למרות שמודעים לעובדה כי בעשותם כך ישלמו את המחיר במוקדם או במאוחר, יאבדו את כל מה שעמלו עליו שנים רבות. ושאלת השאלות, כיצד מתמודדת משפחתו של החשוד/נאשם בהטרדה עם המצב החדש והמטלטל? החוק למניעת הטרדה מינית התשנ”ח, 1998 מטרתו לאסור הטרדה מינית כדי להגן על כבודו, חירותו ופרטיותו של אדם ולדאוג לשוויון בין המינים.

                                                                              חוק והטבע האנושי                
“כל חוק מנוגד לטבע האנושי”, אומר פרופ’ דני גימשי, תת ניצב בדימוס, ראש המחלקה לקרימינולוגיה, המסלול האקדמי המכללה למינהל ראשון לציון וממשיך, “החוק מגביל, פוגע בזכות הכמעט בסיסית והיא הזכות לחירות החיזור של גבר אחרי אשה. משום שהחוק במהותו מגביל אנשים נוטים לעבור על ההגבלות”.

תסביר בבקשה…
“באופן בסיסי ניתן לחלק את העבירות הפליליות לשתיים. עבירות שהן רעות במהותן שנהוג לכנותן “מלה אינ-סה” והשניה – עבירות שהן רעות בעצם העובדה שיש חוק שאוסר אותן והן “מלה פורהיביטה”. העבירות שהן הרע המהותי הן טאבו ובהן: גילוי עריות – ברוב החברות, רצח, אונס, למרות שבמצבים של מלחמה אונס לא נחשב לעבירה פלילית, אלא משמש ככלי לשליטה, אמצעי איום והפחדה ולאו דווקא הפונקציה המינית”.

 עבירה היא עבירה היא עבירה – איך אוכפים?
“העבירות שהן רע מהותי קל לאכפן באופן יחסי. אבל יש עבירות שאינן נתפסות כרע מהותי, למשל עישון סיגריות במקומות ציבור, אפילו עישון סמים קלים או עבירה על חוקי התעבורה – איסור לחנות במקום מסויים. אפשר אפילו לחזור הלאה בזמן לתקופת הפלמ”ח – אז “לסחוב מהלול” לא נתפס כתיוג שלילי. גם בצבא “להשלים ציוד”, למרות שזו גניבה, לא נתפסת כרע מהותי ואפילו מקבלת עידוד מחברים ובני משפחה”.

מדבריך עולה כי, לאנשים קל יותר לעבור על חוקים שאינם רע מהותי. חיזור הנתפס כהטרדה מינית נכלל בכך?
“אפשר לומר. למשל החיזור במסגרת ארגונית עד לפני עשרות שנים היה מקובל. לדעתי עד היום זה מקובל ולא יוצא החוצה. קיים קוד של שתיקה. בחברות עסקיות וציבוריות אחרות זה קיים בוודאות. בזכות התנועה הפמיניסטית התחילה מגמה של מניעה וצמצום התופעה, אבל אנשים עדיין לא תופסים את זה כרע מהותי ולכן יש נטיה לעבור על זה”.

האם המטריד מינית חושב כלל על הפגיעה במשפחתו בעת ביצוע עבירות אלה?
“במרבית המקרים אדם המטריד מינית אינו לוקח בחשבון את ההשלכות הקשות וההרסניות העלולות להיות למעשיו, הן בפן האישי-משפחתי והן בפן המקצועי. הסיבות, להתנהגות מתעלמת זו מגוונות, אך נעוצות בעיקר באקלים החברתי או/ו בתרבות הארגונית, בה פועל המטריד ולעתים קרובות נמצאת גם המוטרדת.
ההטרדה המינית מתרחשת לרוב בקונטקסט חברתי מסוים, שם ההטרדה אינה נתפסת ומתויגת כמשהו “רע מהותי” (mala in se), אלא כמשהו מקובל, ש”כולם עושים”, משהו שמתרחש רוב הזמן, מבטא “התנהגות גברית”, “שובבות”, סוג של “חיזור רומנטי” מקובל, שאינו מקבל משוב שלילי מקרב קבוצת השווים הגברית, ולעתים גם לא מהנשים שבקבוצה. אקלים חברתי כזה, מעצב אצל המטריד הפוטנציאלי דימוי עצמי נורמטיבי ואף ראוי לחיקוי על ידי הסביבה המשמעותית שלו”.

  אבל בכל זאת, המטריד חשוף למחיר שמשלמים מטרידים שנחשפו/נענשו לפניו, שחלקם יכול להיות מבין חבריו?
“המטריד הפוטנציאלי אינו חש כי הוא עושה מעשה בלתי מוסרי הפוגע באדם אחר, לכן, אין הוא מפנים במצב כזה את הצו המוסרי האוסר עליו להטריד ולפגוע. גם יחסי הסמכות במסגרתן מתרחש לרוב מעשה ההטרדה, יוצרים בקרב המטריד את תחושת עוצמה וכוח כלפי המוטרדת, אשר עקב יחסי הסמכות והמרות הללו, עלולה שלא להביע את התנגדותה הנחרצת למעשה ההטרדה, דבר ששוב, עלול לעודד את המטריד להמשיך ולהתנהג בצורה מטרידה. במקרים מסוימים יחסי הסמכות, במיוחד בארגונים, מקבלים אופי של “תן וקח” או “תני וקחי”.
אלו הם מצבים בהם יחסי החיזור והיחסים הפסאודו-רומנטיים, מתרחשים בקונטקסט בו האישה המחוזרת/מוטרדת (או הגבר) זוכה לטובות הנאה, דבר המצמצם אצל המטריד את תחושת האשמה האפשרית שהייתה יכולה לעצור את התנהגותו המטרידה. המאפיינים והגורמים שתוארו לעיל, מונעים מהמטריד הפוטנציאלי את אלמנט ההרתעה, שהיה צריך למנוע ממנו ומכל בר דעת להטריד מינית, במיוחד, כשהוא מודע למחיר הכבד שמשלמים, בעיקר בכירים, שמעשיהם נחשפים ציבורית ונותנים את דינם במשפט הפלילי”.

                                                                              הנצחה, הרתעה וזרע הפורענות    

מרבית מקרי ההטרדה המינית הנחשפים זוכים לסיקור מאוד אינטנסיבי לפחות בתחילתו. לעתים הדיווחים מציינים כי הקשר התקיים בהסכמה. אותם אמצעי תקשורת בכובע האחר הבידורי שלהם, מקרינים סדרות וסרטים המאירים את התופעה בפן אחר.

התקשורת שחושפת מנציחה את המצב או מרתיעה?                                                                                               “אמצעי התקשורת ובהם הסרטים, הטלוויזיה, האינטרנט, הספרים, כולם רוויים ברומנים במקומות העבודה. והדבר נותן לגיטימציה לזה. לא ראיתי סרט אחד שמטיל סטיגמה שלילית על רומן במקום העבודה”.

האם יש לאותם אנשים מאפייני אישיות מיוחדים?
“אני חושב שלא. זה עניין תרבותי וארגוני ברור, בשל העובדה שבכל ארגון מתקיימים יחסי סמכות ויחסי מרות, בהם לבעלי תפקידים ישנה עוצמה וסמכות מכוח המשרה, במיוחד כלפי עובדים זוטרים או כלפי אנשים במצבי חולשה ומצוקה”.

 אפשר לזהות את המועדים לפורענות?
“אני לא חושב שיש מועדים לפורענות. אני חושב שיש מצבים שמחזקים את זה, יש מבנים ארגוניים שמחזקים את זה, מצבים אישיים שנקלעים אליהם, גם הגבר וגם האשה. לאנשים במצוקה יש נטיה לקשור עם מי שנתפס ביניהם כחזק כמושיע”.

כיצד ההטרדה המינית בה מואשם האב/בעל מחלחלת אל תוך המשפחה בניגוד לכל עבירה אחרת?
מעשה הטרדה מינית, כולל בתוכו מגוון רחב מאוד של התנהגויות, שחלקן הוא על גבול ההתנהגויות הנורמטיביות, בעיקר בתחום יחסי הגומלין בין בני אדם – גברים ונשים וגם בקרב בני אותו המגדר. ניתן לקבוע שכמעט כל התנהגות עבריינית, ובמיוחד תגובת מערכת אכיפת החוק להתנהגות כזו, לרבות חקירה, מעצר, משפט וענישה, משפיעים על מערכת יחסי הגומלין בתוך המשפחה. יחסים אלו נמצאים לאורך הזמן במערכת איזונים עדינה (הומיאוסטזיס) המושפעת מאירועים המתרחשים בתוך המשפחה ומחוצה לה. כאשר נודע לבני המשפחה, ולעיתים קרובות גם לחברים ולקרובים ואף לכלל הציבור, כי אב המשפחה חשוד או מואשם בהטרדות מיניות, מופרת מערכת האיזונים המתקיימת במשפחה בדרך של שגרה. מצב זה עלול לפגוע בתפקודים שונים החשובים ליציבות המשפחתית ולתפקודה התקין, כגון, פרנסה, חינוך, יחסי מין, יחסי אמון, תפקודים בשעות הפנאי וקשרי גומלין עם מכרים, חברים וקרובי משפחה. אולם, להערכתי, הפגיעה הקשה מכל היא בסמכות האב (או האם לעיתים נדירות) כלפי בני משפחתו. מערכת האיזונים המשפחתית מבוססת על יסודות של סמכות ואהבה נסדקת”.

“חשיפת בני המשפחה לחשדות בגין הטרדות מיניות עלולה לערער את יסודות סמכות ההורה ואף לנפצה לגמרי. במצב כזה יציבות המשפחה והיכולות התפקודיות, הקבוצתיות והאישיות של בני המשפחה, עלולות להיפגע בצורה קשה” אומר פרופ’ גימשי ומוסיף, “הפגיעה מאוד מטלטלת ומביאה לעיתים עד כדי התפוררות התא המשפחתי. דוגמאות למצבי משבר כאלו, רואים, לעיתים, בקרב מהגרים ועולים חדשים בהם משבר ההגירה, פוגע ואף שובר את סמכות ההורים המסורתית, דבר הגורם לעיתים קרובות לפגיעה בתפקוד התקין של המשפחות הללו”.

                                        משבר, תלות וחיכוך עם עולם הפשע

 פעמים רבות מדווח בחקירה כי התברר שהצד השני – הקורבן להטרדה היתה שרויה במצב משפחתי רגיש, במשבר אישי, בתקופה מבולבלת או לא ברורה מבחינה מקצועית. הטענה היא כי הצד החזק בסיפור מבחינת המעמד ידע על המשבר שלא אחת חשפה בפניו. במרבית המקרים מדווח עוד כי אנשים בארגון בו עובדים המעורבים ידעו אך שתקו. לעיתים האשה מכירה את אשת המטריד ומנעד המקרים הוא רחב ומגוון. המציאות עולה על כל דמיון ומכל סיפור של הטרדה מינית אפשר לכתוב ספר עב כרס.

לדיון בנושא נכנס התיאור “ניצול מצוקה….”
“במצבים האלה כשנשים מגיעות לשיחה אצל מפקד או לטיפול פסיכולוגי, ליועץ או לעורך דין, הן נמצאות במצב של מצוקה, משבר עם בן הזוג וקל יותר להתחבר אליהן מתוך התקווה שהנה בא הגיבור והציל אותן. אז יש סיכוי גדול יותר שיווצרו יחסי תלות. המטרידים לא תופסים את מערכת היחסים הזו כרע מהותי, למרות שיש כללים. לעיתים מתקיים הדבר בשיתוף פעולה מלא עם הצד השני, שמקבל תחושה של עוצמה וחשיבות – השוטר הבכיר מחזר אחרי… הפסיכולוג הבכיר מחזר אחרי….. “

 הסיכוי בעת משבר להיגרר למערכת יחסים כזו גדול יותר?
“משבר יכול להיות טריגר לתחילתו של קשר אינטימי. במיוחד אם יש משברים במשפחה ולמי אין? הסיכוי גדל. מצד אחד יש משברים ומצד שני יש את החיכוך הזה והם עוברים משברים יחד – אז זה בהחלט יכול להתפתח קשר אינטימי שבתחילה מסייע לצדדים אבל בהמשך הופך לרועץ”.

 איך קורה שחברים לעבודה ידעו אך שתקו?

בכל ארגון קיים ברמה מסויימת קשר של שתיקה, במובן של “שמור לי ואשמור לך”…ו”לא מכבסים בחוץ את הכביסה מלוכלכת”. מצב זה חזק במיוחד בארגוני משטרה, ועדת חקירה שבחנה את השחיתות בניו יורק בשנות התשעים של המאה הקודמת, כינתה את התופעה בשם “שתיקת החומה הכחולה”.
לחוק ההטרדה המינית:
https://www.knesset.gov.il/review/data/heb/law/kns14_harassment.pdf